חתונה לדוגמא

הכרנו בחתונה שלי.

הוא בכלל בא לראות חתונה לדוגמא עם חברה שלו. אני הייתי הכלה, בחתונה לדוגמא. סוף סוף היה לי רגע של שקט בזמן הבופה. הוא התיישב והפריע לי. שאל אותי אם אני אוהבת את האולם. ״הייתי מעדיפה בחוץ אבל הוא רצה מזגן״. זה אבוד ביננו. אני נשואה כמעט שעה וכבר מציגה אותו בתור גוף שלישי. ביקשתי מהמלצר שיביא עוד מהסלט תירס, היה חסר לי טעם בפה. הלהקה קראה לי במיקרופון שאבוא לרקוד. הלכתי לרחבה. אמא שלו לא אוהבת אותי. שמעתי פעם שיחת טלפון בינו לבינה. היא הציעה להגדיל לו את הירושה אם אלך. הוא לא הסכים. חמוד. אני מסתכלת עליו וכל מה שעולה לי בראש זה שנשאר לי להשלים פרק אחרון לעונה שבמילא ראיתי לבד. באתי, רקדתי, חזרתי לשולחן. אני אפילו לא בהריון. נכנסתי לשירותים, תפסתי אותו משתין. השמלה התלכלכה במים עכורים או אולי שתן, למי אכפת כבר. ״נראה לי שאני אזוז הביתה״. הוא צחק, הוריד את הטבעת והחזיר לי. אני מיציתי את הערב, הוא מיצה אותי. הגעתי לבית הדין עם השמלה, חשבתי שצריך להופיע עם תלבושת. חיכיתי לאוטובוס חזרה בשמלת כלה שלי שלימים השחירה. אוטובוס עוצר. דלתות נפתחות. ״סלט תירס!״, הנהג צעק. הבחור מהחתונה לדוגמא. כן, אכלתי את זה, אז הגיוני שתקרא לי ככה. ״מתחתנת שוב?״, האמת שצחקתי. העברנו את כל הנסיעה ביחד עד המסוף. מסתבר שגם להם זה לא עבד. היא רצתה מזגן, הוא העדיף בחוץ. נשמע מוכר. עמדתי לידו, ובירכתי את הנוסעים לשלום. חלקם הגדול הסתקרן ושאל. עניתי שזה שירות חדש של חברת האוטובוסים. סיימנו את הנסיעה. הים קרוב, אז ניגשנו. הוא הציע לי מרשמלו משקית. מי מציע מרשמלו? אבא של עמרי ויעל, הילדים שלי. שלנו, סליחה.