הבטן של אבא

הבטן של אבא מפיקה צלילים. הצליל הראשון דמה לאות פ״א. יש לשים קמץ בתחתית, במרכז ללא נקודה, וזאת בשביל הגייה נכונה. ילדים רעים פגעו לו בבטן. לבית החולים הובהל במהרה. הרופאים הסכימו פה אחד, לילד אין דרך חזרה. עד שיצא משם קול. ״הוא התגלות!״, אמרו להורים, שלא ידעו מה לעשות, מלבד לחייך רוב הזמן ולענות לשיחות. כולם הגיעו את הפלא לראות. נסיכות, ראשי ערים, בעלי אדמות. הוא הצטרף לקרקס. הקהל אותו אהב, אך הזמן התחיל לתת אותותיו. הפלא כבר החל למחזר את עצמו, הנער שמן ואיבד מערכו. בחדרו הקטן מול מראה אנכית, נשמע פ״א עם קמץ גדול בתחתית. על כשרון חד גוני אי אפשר להישען, לכן החליט שלא מתאים כאן יותר. ארז הוא תיק לעיר הגדולה. שכר דירת חדר מעל מאפייה. ניסה מזלו אצל ציידי כשרון. אלו אמרו שזה שטיק, וכי מדובר באסון. כל ביקורת קשה נכנסה לוורידים, המאפייה הייתה שם כדי להחלים. ככל שקיבל דחיות ושלילה, עלה במשקל, השתנתה הצורה. יום חורף גשום, ישב בכורסא. הוריד חולצתו ובהה במראה. כיווץ קפליו וציפה לתגובה, אך הפ״א שהייתה שם, כבר לא נשמעה. ימים חלפו ונולדה משפחה, ארבעה ילדים ואישה אהובה. מעולם לא סיפר את סודו לאיש, שמר זאת בבטן, אפילו הכחיש. ערב אחד אחרי ארוחה, התעייף ונרדם, שקע בשינה. צלילים משונים בקעו מבטנו. ״זה אבא?״ שאלה הקטנה. אף אחד לא ידע לתת לה תשובה. התקרבו כולם ועברו לכריעה, ניסו להבין האם זה קול או מיצי קיבה. קפליו נפתחו כמו משב רוח קלה ונשמעו צלילים כמו פ״א, סול ו-לה. אוזניו נפתחו, הוא פתאם זיהה. ״אבא, אתה כמו תיבת נגינה״. אורחים, מכרים, שכנים בסביבה, לא הפסיקו לבוא, לבקש בקשה. הבית הפך למרכז עלייה. אבא הפך אל, נהיה אגדה. ולפעמים כשאני לא נרדמת, לידי הוא יושב במיטה. מתחיל בסיפור, שאשקע בשינה. אני מיד מראה שאני לא מרוצה. הוא שואל מה ארצה לשמוע, מה יעשה אותי שמחה. אני אומרת שלא חשוב, העיקר שיתחיל בפ״א.