מטר ממני

אנחנו לא מכירים ובכל זאת, מכל שולחנות המסעדה, בחרת להתיישב מולי - מטר אחד מהשנייה.

מהצד זה נראה כאילו אנחנו מכירים. לא ידעתי אם את חסרת בושה או מאוד רעבה. הרמת אליי מבט, אז הבטתי חזרה ומיד הסטתי אותו הצידה כדי לא ליצור מבוכה. מאוד קשה לי עם זה שאת יושבת מטר ממני.

שני שולחנות מאיתנו ישבו שני ילדים שניסו להבין אם ככל שהביס גדול יותר, כך האוכל נעלם יותר מהר. לא אשקר, עלתה בי המחשבה שאולי ברחת ממקום מסוים. לאו דווקא רע, אולי כחלק ממשחק.

למדתי עלייך המון. לפני שאת לוקחת שלוק, את אוהבת לנער את הכוס. כשאת לוקחת ביס מהלחמנייה, את ממשיכה להחזיק אותה באוויר כמו מוודאת שהיא עדיין שם. את אוהבת לאכול את הצ'יפס שלך יבש, ללא כל רוטב, ואת מאוד שלווה כשיש רעש מסביב - מה שגרם לי לתהות איך את מגיבה לזיקוקי דינור.

אדם לבוש כמו קרטון חלב התיישב בשולחן לידנו. הבלחת חיוך קטן עמוק בתוך הביס. הבנת שאם תחייכי ככה סתם, החשק שלי לשוחח איתך יעלה והרי מזמן כבר הבנתי שאנחנו רק ארוחה חולפת אחד אצל השנייה.

לא סיימת לאכול וגם אני מאסתי באוכל. לקחת לעצמך רגע לבחון מה קורה מסביב כשאת עדיין מעכלת. ניסיתי לסמן לך עם העיניים שדאגו להביא לי יותר מדי מפיות, אבל לא היית צריכה. השתמשת ביד כמו אשת מערות.

הקימה שלך הודיעה לי חגיגית שאת עוזבת ושלא אראה אותך יותר. חלפת על פניי ואז חזרת ושאלת איך להגיע לאיכילוב. באתי לענות, אבל איש ואישה מחופשים לקאובויס קמו משולחן אחורי ומשכו אותך מהידיים לנוכח כל הרעבים. המוח שלי לא תפס את מה שקרה כרגע. הגעתי לקרח והשתייה נגמרה לי.

רעש מנוע הרכבת פילח את גופי לשניים. מצאתי רביעייה בודדה והתיישבתי כנגד הכיוון. מולי התיישבה מישהי מוכרת, מתולתלת, שנראית כאילו ברחה ממקום מסוים. היא לא אמרה כלום. חיכתה שאשאל ואתעניין. היא ראתה שאני לא מדבר, אז היא עברה לידי ולחשה לי – "אני מצטערת, אבל מאוד קשה לי עם זה שאתה יושב מטר ממני".