פגישה בסן אנטוניו

ג'ימי סאליבן היה השולף המהיר ביותר מדרום למסילת הברזל היוניון-פסיפית. לא היה מהיר ממנו בכל טקסס, ניו מקסיקו ונבאדה. שמו יצא למרחוק, עד לואיזיאנה, לשימצה כשודד אכזר וחסר מעצורים שאינו חס על קורבנותיו. שמו עורר חלחלה ופחד לא רק בקרב תושבי המדינות אלא אף בליבם של השריפים והמרשלים המקומיים. ג'ימי היה גס ואלים; הוא שדד בנקים, חנויות תכשיטים, רכבות משא וכל אדם או גוף שיכל להניב לו הרבה כסף. כבר לא היה חסר לו כסף, הוא עשה זאת בעיקר בשביל הריגוש וכדי להרגיש שכוחו עדיין במותניו.

לא תמיד היה ג'ימי שודד נועז, אולם הסתבכותו עם החוק החלה עוד בהיותו נער יתום מאב ואם שנזרק מבית יתומים אחד למשנהו. בתחילה נהג להימלט מבית הספר ולהצטרף ללהקות המקסיקנים הנודדות בין העיירות של טקסס וניו מקסיקו. שהותו בקרב המקסיקנים לימדה אותו את אומנות העמדת הפנים והולכת השולל של אנשים תמימים. בנוסף, גילה גם זריזות ידיים יוצאת דופן במשחקי קלפים וקוביה, הרכיב תרכובות ושיקויים שונים ומשונים תוך פיזור הבטחות לנעורים נצחיים ואון בלתי מנוצח, ושיכנע אנשים למסור לו את כספם בהבטחה להפכם בן לילה לעשירים כקורח. אולם דבר לא גרם לו לאותו סיפוק ושיכרון הכח שחש מרגע שאחז בידיו לראשונה בחייו את דוקטור סמית', הלו הוא אקדח סמית' אנד ווסון 0.38. ג'ימי רכש לעצמו מיומנות בלתי רגילה באותו יצור מתכתי מספרינגפילד, מסצ'וסטס. ידיו היו זריזות כארנב ערבות, רוחו קרה כקרח ועינו כעין הנץ השט בשמיים, מתביית על טרפו ממרחק רב ולוכדו בשקט, בדייקנות ובהפתעה גמורה. 

די מהר נטש ג'ימי את הלהקות הנודדות. מכיוון שהיה זאב בודד ולא נתן את מבטחו באיש, החל לנדוד לבדו על גבי סוסו בין העיירות השוכנות לאורכה של מסילת הברזל. בפעם הראשונה שדד שיירת סוחרים ששמה פעמיה מהחוף המזרחי אל סנטה פה. הוא צלף בעכוזו של הסוס המוביל ממרחק מיל ומחצה, השיירה התפזרה לכל עבר, הסוס הנושא את המטען נותר לבדו וכל שנותר לג'ימי לעשות הוא לקחת את השלל ואת הסוס, אותו מכר בשוק של אוסטין במאה דולר.

נועזותו הלכה וגברה ועימה גם הצלחותיו. הוא החל לשדוד חנויות, בנקים, שיירות משא ורכבות ושמו יצא למרחוק כשודד נועז וחסר מעצורים. השריפים המקומיים לא יכלו לו וידו הזריזה שילחה רבים מהם לקבוע פגישה עם אבותיהם מוקדם מהמתוכנן.

ביל "יד הנפץ" פוגרטי, השריף של מחוז בנדיקט, ניהל מרדף מתמיד אחרי ג'ימי. אם כינויו של ביל גורם לכם להרים גבה בתימהון היות ואינו הולם שם של איש חוק, הרי שאתם צודקים. ביל פוגרטי היה ליסטים בעצמו עד שגילה את ישו. הוא לא היה זריז באקדח כמו ג'ימי אולם לא היה לו צורך בכך. הוא היה ענק כמו דוב גריזלי וחזק כמו סלע. את כינויו קיבל בזכות ידו הימנית האיומה שהכריעה כל מי שעמד מולו ושילחה לעולם שכולו טוב אנשי חוק ובני בליעל אחרים שעמדו בדרכו. אולם ביל היה אדם טוב בבסיסו, הוא מעולם לא פגע באישה או בחפים מפשע וחוש הצדק הבסיסי שהיה טבוע בו גרם לו בסופו של דבר לזנוח את חיי הפשע, להתחתן, לחצות את הקווים ולהפוך לשוטר בעצמו. היכרותו עם עולם הפשע סייעה לו לפצח תעלומות ולהתקדם עד לעמדת השריף המחוזי.

בתור השריף של המחוז הייתה פגיעתו של ג'ימי בחוק ובסדר הציבורי פגיעה אישית ביוקרתו של ביל. אמנם ביל היה איש קשוח ואימת פושעי המחוז אולם הוא ועשרות השוטרים הסרים למרותו לא יכלו לשים את ידם על ג'ימי או להתחרות בזריזותו ובתחכומו. בכל פעם הערים עליהם והפתיע אותם במקום ובזמן שלא ציפו לו. עבור ביל, הפכה תפיסתו של ג'ימי לאתגר. כל פעם שג'ימי נמלט מידיו, הפכה את רצונו לאובססיה.

יום שישי אחד, בשעות בין הערביים, ירד ג'ימי מסוסו על שפת המצוק הגדול הצופה אל הקניון הכחול. שפת המצוק של הקניון הכחול הייתה אזור מבודד וקשה להגעה, שם ג'ימי נהג להגיע כאשר נמלט מהחוק או ניסה לטשטש את עקבותיו לאחר מעשה שוד נועז. אך הפעם, הוא הגיע שונה. הוא קשר את סוסו, הוריד מגבו את האוכף והניח אותו על האדמה. במיומנות אסף זרדים ואבנים, הציתם והתקין מדורה. הוא מזג מים לתוך הקנקן והכין לעצמו תה מעשבי התיבול המדבריים שאסף סביבו. השמש כבר ירדה ועמדה ככדור אש ענק על קו האופק שמולו. הוא הביט בשמש, עיניו מתאבכות, כשלפתע ראה את דמותו של הצלוב מגיחה מבעד לענני הקיץ שמולו. ג'ימי לא הופתע. הוא ציפה לבואו. בפעם הראשונה בחייו חש תחושה של פחד. הדמות, עטרת קוצים על ראשה, התקרבה אליו, הושיטה את ידה וחייכה, כמו קוראת לו לשוב הביתה. הצלוב דיבר אליו ללא מילים וג'ימי ידע שהכל נסלח לו ומה עליו לעשות מעתה והלאה. עיניו התמלאו דמעות ותחושה משכרת של התרוממות רוח מילאה את ליבו.

בוודאי תשאלו את עצמכם מה גרם לטיפוס קשוח כמו ג'ימי להתרגש ממראהו של ישו. ובכן, מספר חודשים קודם לכן, שדד ג'ימי את סניף בנק הלוואה וחיסכון בסן אנטוניו. בנק הלוואה וחיסכון היה הבנק הגדול ביותר בטקסס והיה מפורסם בלקוחותיו העשירים ובסכומי הכסף הנאים שאוחסנו בכספותיו. ג'ימי יצא מפתח הבנק כשתיק מלא במזומנים תלוי על שכמו ועלה על סוסו, אולם עוד לפני שהספיק לנעוץ את עקביו בצלעותיו של הסוס, קלט בעינו החדה את נצנוץ השמש המוחזר מקנה הרובה של אחד מאנשיו של השריף המקומי, הלו הוא ביל "יד הנפץ" מיודענו. ג'ימי מיהר לשלוף את אקדחו ונעץ 0.38 אחד בין עיניו של אותו אומלל. התפתח קרב יריות שבסיומו נרשמו חמש גוויות על הארץ בטרם דהר ג'ימי אל עבר האופק. אולם הדבר הנורא שהתרחש בפעם הזו היה שאחד ההרוגים היה ילד קטן שנקלע עם אמו אל מרכז העיר בעיצומו של הקרב. ג'ימי שהספיק לקלוט לאחר מעשה את פגיעתו של הילד נותר אדיש, או לפחות כך חשב. 

באותו לילה, לאחר שנמלט מסן אנטוניו, עצר ג'ימי בעיירה ורה קרוז שכוחת האל. בעיירה היה פונדק אחד בו שכר חדר ללילה, לפני שימשיך בדרכו דרומה. באותו לילה שנתו הייתה טרופה והוא לא הצליח להירדם. דמותו של ילד צפה ועלתה מול עיניו כל אותו הלילה. כשסוף סוף נרדם לקראת השעה ארבע לפנות בוקר, חלם ג'ימי חלום שטרם חלם כמותו מעולם. בחלומו ראה נשר ענק דואה גבוה בשמים מעל לקניון הכחול. הוא עצמו היה רץ חסר נשימה בערוץ הקניון, מלא אימה כנמלט מפני סכנה והנשר מעליו. כשהגיע אל אגם המלח שמע את צרחת הנשר שצלל לקראתו במהירות, טפריו שלופים. ג'ימי ניסה להתגונן אולם הנשר הענק תפס אותו בחולצתו והרים אותו אל על כשהוא זועק לעזרה. הנשר נשאו עד לקצה הצוק שם הניח אותו בתוך הקן. בקן היה אותו ילד שצף לנגד עיניו והגוזלים של הנשר שהחלו לאכול בו בכל פה. ג'ימי התעורר מבועת ושטוף זעה קרה, ליבו הולם בחוזקה בחזהו. עוד בטרם עלה הבוקר חבש את סוסו, נמלט מהעיירה ורכב מערבה כל אותו היום. לקראת ערב הגיע אל פונדק דרכים בעיירה לאורך מסילת הברזל, ובלי לאכול ארוחת ערב עלה על יצועו ושכב לישון. אולם גם באותו ערב רדף אותו החלום המשונה מהלילה הקודם, וכך מידי יום נמלט ג'ימי מערבה והחלום רודף אותו מידי לילה. לאחר שלושה עשר ימים של רכיבה ושלושה עשר לילות טרופי שינה וחלומות ביעותים הגיע השודד אל סן פרנסיסקו אשר שוכנת לשפת האוקינוס הפסיפי. 

בסן פרנסיסקו איש לא הכיר אותו וכך יכול היה להסתובב בעיר ללא חשש. בצהרי היום נכנס לבר והזמין את מנת הבורבון הרגילה שלו. הבר היה ריק בשעה זו של היום ושיחה התפתחה בינו לבין המוזג. ג'ימי סיפר לו על החלום המוזר שחלם והמוזג, שהתרשם עמוקות, המליץ לו ללכת אל עין עצלה, הלו היא המכשפה האינדיאנית הזקנה, פותרת החלומות.

ג'ימי רכב אל המכשפה, מהלך עשרים מילין במדבר. עין עצלה הייתה אישה באה בימים המרותקת אל האוהל שלה, אפופה בענני קטורת. כשנכנס ג'ימי אל האוהל, הביטה בו המכשפה וציוותה עליו להישאר מחוץ לאוהל ולא להיכנס. "באת בעניין הילד" אמרה לו. ג'ימי הרגיש את הצמרמורת והפחד מטפסים במעלה גבו, הוא לא הבין מניין היא ידעה בטרם הוציא מילה מפיו. "הכעסת מאד את הרוח הגדולה", המשיכה, "לכן, דמך יישפך כמו ששפכת את דמו של הילד. אביו יגאל את דמו" אמרה. "כעת, הסתלק לך". ג'ימי חש לראשונה בחייו שהוא אינו בלתי מנוצח. 

נואש הוא חזר לטקסס, מהלך שלושה עשר ימי רכיבה. הוא רכב אל הקניון הכחול, אותו מקום נורא הוד שחש בו מוגן. כשהגיע אל הקניון הכחול באותו יום שישי בו ראה את דמותו של הצלוב לראשונה, הוא ידע מה עליו לעשות מעתה והלאה. ג'ימי נטש את אורחות חייו הקודמים. הוא גידל את זקנו, שינה את שמו לג'ף הולידיי והחל לנהל חיים מהוגנים. לאחר מספר שנים, הכיר בחורה הגונה מאוסטין והקים עימה משפחה. באוסטין פתח בית מלאכה לאקדחים ופקד את הכנסייה האפיסטופלית מידי יום ראשון. עד כדי כך שינה את אורחותיו עד שנהג להסתובב ללא אקדח על מנת לא להסתבך בצרות מיותרות.

יום אחד, נצרך בילי להגיע לסן אנטוניו לצורך רכישת מכונה חדשה לבית המלאכה. הוא רכב אל סוחר המכונות ולאחר דין ודברים קצר נחתמה העיסקה. בדרכם אל הבר המקומי לשתות לחיי העיסקה שזה עתה נסגרה, עצרו ג'ימי וסוחר המכונות בבנק הלוואה וחיסכון לצורך ביצוע תשלום התמורה בעד המכונה. בעודם ממתינים בבנק, פרצו לפתע פנימה שני שודדים, ירו מספר יריות באוויר והורו לכל האנשים לשכב על הריצפה. לאחר מספר דקות, בעוד השודדים עסוקים בריקון הכספות, פרצו לבנק השריף, הלו הוא ביל "יד הנפץ" עם מספר שוטרים. התפתח קרב יריות ובעוד המקום אפוף צעקות וענני אבק שריפה, התרומם ג'ימי וניסה למלט את נפשו מהמקום על מנת לא להיפגע. ביל, שסבר בטעות שהוא אחד השודדים, כיוון אליו את אקדחו וחורר את גופו מלוא התופי כדורים. ג'ימי נפל על הארץ ובעודו שוכב על גבו ראה את "יד הנפץ" עומד מעליו ובוחן אותו. הייתכן? שאל את עצמו בטרם עצם את עיניו לנצח.

לעת ערב, ישב ביל במרפסת ביתו. הוא הצית לעצמו עוד סיגריה וחשב, כמו כל ערב, על ג'ימי סאליבן ולאן הוא נעלם בשנים האחרונות. למעשה, לא ראה אותו מאז אותו יום מר בו נהרג בנו. האובססיה שלו לתפוס את ג'ימי לא נעלמה עם היעלמותו של השודד, להיפך, היא רק גברה. הוא מעולם לא איבד את התקווה לתפוס את ג'ימי יום אחד. זה יהיה היום המאושר בחייו.