אהובה עוזרי - לפני עריכה

מאמר ביוגרפי מאת דני אידלסון - שדרן ומגיש תכנית הרדיו "אתם זוכרים את השירים" - הטקסט המקורי (לפני עריכה שלי).

לקריאת הטקסט הסופי (לאחר העריכה שלי) לחצו כאן

אהובה עוזרי ז"ל הייתה במשך שנים חלק אינטגרלי ומשמעותי מפס הקול הישראלי, שעיצב דור שלם. גיבורה מוזיקלית 

שגם שימשה סוג של אם מייסדת ופורצת דרך בעלייתה של המוזיקה הישראלית המזרחית החל מאמצע שנות השבעים,  יוצרת, זמרת ומוזיקאית שהשפיעה רבות על המוזיקה בארץ, בעיקר בזכות אישיותה וסגנון כתיבתה המיוחד. המאבק העיקש שלה במחלת הסרטן עד שנכנעה לו לפני שלוש שנים והעובדה שהמשיכה ליצור אף על פי שמיתרי הקול שלה נכרתו בשנת 2000, היה מעורר הערצה והוסיפו ממד הרואי לדמותה ולפועלה.

אהובה, שאכן הייתה מאוד אהובה, נולדה וגדלה בשכונת כרם התימנים בתל אביב. הצעירה מבין שמונה אחים. התחילה לשיר כבר בגיל צעיר, ובין השאר שימשה כמקוננת באזכרות. מההווי השכונתי תל אביבי ספגה הרבה מאוד, החל מגיל 13 היא גם שרה בחפלות שבהן הופיעה עם להקת "השובלים", שעל ברכיה קמו מאוחר יותר הלהקות "צלילי הכרם" ו"צלילי העוד". עוזרי הייתה מהבודדים בישראל שידעו לנגן בבולבול טרנג, כלי פריטה הודי שהפך לסמל המסחרי שלה

השפיע על הצורה הייחודית שבה עוזרי הלחינה, והוא זה שלמעשה המשיך להשמיע את קולה אחרי שקולה הממשי הושתק על ידי מחלת הסרטן. 

בשנת 1975 יצא לאור אלבומה הראשון, שבו פרצה לתודעה עם "היכן החייל שלי", קינה קורעת לב על חייל שנהרג במלחמת יום כיפור, השיר נכתב בהשראת שכנתה בכרם התימנים, שקוננה על שכנהּ החייל עדי שנחשב בהתחלה כנעדר במלחמת יום הכיפורים ולאחר מכן הוכרז כהרוג, זאת הייתה הפעם הראשונה שבה נשמעה זעקת המעמקים מעומק הסרעפת, של עוזרי. אף אחד, ואף אחת, לא שרו כך במוזיקה הישראלית עד לאותו רגע. בזמר העברי ביטאו עצב בשירה מאופקת. האלבום הצליח מאוד מבחינה מסחרית (על פי דיווחים בלתי רשמיים נמכרו 300 אלף עותקים) עוזרי זכתה לשם בקרב אוהדי הזמר המזרחי ולסמל לשירי דיכאון ושכול, עקב התחושה שההתעסקות בשירי שכול ועצב מביאה עליה רוחות רעות, פרשה עוזרי מהופעות בשנת 1982,

והחלה לעבוד כטבחית במסעדת "גמליאל" בשכונת כרם התימנים כמשפדת בשר על האש., אחר כך הייתה מורה לפיתוח קול, שזוהר ארגוב ז"ל היה אחד מתלמידיה הבולטים. אהובה השקיעה שעות רבות בפיתוח קולו ובעיצובו כזמר

רק לאחר 17 שנה חזרה לקדמת הבמה, בשנת 1999 ניצן זעירא בעלי חברת התקליטים "נענע דיסק" הוציאה והפיקה את האלבום הנפלא "צלצולי פעמונים". עוזרי הייתה אז כבת חמישים והשירים החדשים שלה השתוו ביופיים וכוחם לשיריה הישנים. שיר הנושא של האלבום נהפך ללהיט הגדול ביותר שלה ולנכס והימנון במוזיקה הישראלית, השורות "עיני זלגו דמעות של אושר / חיי היו ימים של בוסר" הן מהיפות והמפעימות שנכתבו והולחנו כאן, שנה אחרי שיצא אלבום הקאמבק המפואר שלה, עוזרי חלתה בסרטן ונאלצה לעבור ניתוח לכריתת מיתרי הקול שלה. אך על אף שקולה נגזל ממנה, היא לא הפסיקה ליצור ולהופיע. ב–2005 ראה אור "האיש ההוא", שיר משותף של עוזרי עם יהודית רביץ, שהיה להיט גדול, ובשיתופי פעולה עם אמנים, כמו עם להקת הדג נחש בשירם "שירת הסטיקר"  כבשה פסגות גבוהות בדרך ללב של כולנו עד לכדי זכייתה בפרס על תרומתה הייחודית לזמר העברי מטעם אקום. בשנת 2008, "תן לי לבוא וללכת רק לנגן אהבה", 

ב 2013 הוציאה את "מעלי דממה", אלבום חדש שבו שרו זמרים ובהם חוה אלברשטיין, ברי סחרוף, אהוד בנאי וקורין אלאל, חמש שנים הקליטו זמרות וזמרים את שיריה.  עוזרי עצמה הייתה בכל רגע איתם, עם הנגנים. ועם שאול בסר שהיה אחראי על העיבודים וההפקה המוסיקלית  שפתח לעוזרי ולזמרים שהשתתפו עולם צלילי עשיר מופלא, באלבום שרה עוזרי שיר אחד בשם "התחפרתי".  אחד המשתתפים באלבום ומי ששר את שיר הנושא של האלבום הוא שי צברי, זמר צעיר בעל קול מרגש וחם, מירי מסיקה הייתה אמורה לשיר את "מעלי דממה", כי עוזרי לא רצתה את שי צברי  שהכירה אותו, בתור המזכיר ומכין ומכין קפה לאומנים של החברה, את השיר כתבה חני ארבל, שלא באה מתחום המוזיקה אבל כתבה שירים פה ושם, ארבל ועוזרי היו חברות קרובות שניהלו בינהן המון שיחות, באחת השיחות עלה העצב על אובדן אחיה של עוזרי ממחלת הסרטן ועד כמה רצתה אהובה עוד קצת מאחיה ולא היה לה, ואז פשוט השיר יצא מארבל והיא שלחה אותו לעוזרי שערכה קיצרה והוסיפה עד שהשיר היה שלם ומוכן והביאה אותו אל בסר שהלביש על השיר את ההרמוניות הנפלאות עם הפתיחה המצמררת של הבולבול טרנג של אהובה.

אישיותה וסגנונה המיוחד של אהובה עוזרי ז"ל  עוד יילך איתנו יד ביד לאורך הרבה שנים, אהובה נלקחה מאיתנו השבוע, לפני 3 שנים, ב 13/12/16 הרבה מאוד לפני זמנה. כשהיא בת 68.

היא נפטרה בעקבות סיבוכים של מחלת הסרטן,

החותמת הייחודית שהיא השאירה על דפי ההיסטוריה לא תמחק. עוזרי היתה מוזיקאית אדירה ויחידה במינה. הותירה אחריה שירים נפלאים רבים ושפה אמנותית שהיתה שלה ורק שלה, כמה חודשים לפני מותה קיבלה פרס מפעל חיים נוסף מטעם אקו"ם, צליל הפעמונים שלה שאבד לא יידום לעולם.והיא תמשיך ללות אותנו ולנגן לנו רק אהבה