אהובה עוזרי - ערוך
מאמר ביוגרפי מאת דני אידלסון (שדרן ומגיש תכנית הרדיו "אתם זוכרים את השירים")
הגהה ועריכה: ליאור רשף
לקריאת הטקסט המקורי (לפני העריכה שלי) לחצו כאן
אהובה עוזרי ז"ל הייתה במשך שנים חלק אינטגרלי ומשמעותי מהפסקול הישראלי שעיצב דור שלם. גיבורה מוזיקלית, אשר שימשה גם מעין אם מייסדת ופורצת דרך בעלייתה של המוזיקה המזרחית הישראלית, החל מאמצע שנות השבעים. יוצרת, זמרת ומוזיקאית שהשפיעה רבות על המוזיקה בארץ, בעיקר בזכות אישיותה וסגנון כתיבתה המיוחד. המאבק העיקש שלה במחלת הסרטן (עד שהכניע אותה לפני שלוש שנים) והעובדה כי המשיכה ליצור אף לאחר שמיתרי הקול שלה נכרתו בשנת 2000, היו מעוררי הערצה והוסיפו ממד הרואי לדמותה ולפועלה.
אהובה, שכשמה אכן הייתה אהובה מאוד, נולדה וגדלה בשכונת כרם התימנים בתל-אביב והייתה הצעירה מבין שמונה אחים. היא התחילה לשיר כבר בגיל צעיר, ובין השאר שימשה כמקוננת באזכרות. מההווי השכונתי התל-אביבי ספגה הרבה מאוד. החל מגיל 13 החלה להופיע בחפלות עם להקת "השובלים", על ברכיה קמו מאוחר יותר הלהקות "צלילי הכרם" ו"צלילי העוד". עוזרי הייתה מהבודדים בישראל שידעו לנגן בבולבול טרנג (בנג'ו הודי) - כלי פריטה שהפך לסמל המסחרי שלה ושהשפיע על הצורה הייחודית בה הלחינה. הוא זה שלמעשה המשיך להשמיע את קולה לאחר שקולה הממשי הושתק על ידי מחלת הסרטן.
בצאת אלבומה הראשון בשנת 1975, פרצה לתודעה עם "היכן החייל שלי" – קינה קורעת לב על חייל שנהרג במלחמת יום כיפור. השיר נכתב בהשראת שכנתה מכרם התימנים, אשר קוננה על עדי – שכנהּ החייל. הוא נחשב בתחילה כנעדר ולאחר מכן הוכרז כהרוג. זאת הייתה הפעם הראשונה בה נשמעה זעקת המעמקים של עוזרי, שבאה מעומק הסרעפת. קול כזה עוד לא נשמע עד אז בארץ – בזמר העברי ביטאו עצב בשירה מאופקת. האלבום הצליח מאוד מבחינה מסחרית (על פי דיווחים בלתי רשמיים נמכרו 300 אלף עותקים), עוזרי זכתה לשם בקרב אוהדי הזמר המזרחי והייתה לסמל של שירי דיכאון ושכול. עקב התחושה שההתעסקות בעצב ובשכול מביאה עליה רוחות רעות, היא פרשה מהופעות בשנת 1982 והחלה לעבוד כטבחית במסעדת "גמליאל" בכרם התימנים. לאחר מכן עברה ללמד פיתוח קול. אחד מתלמידיה הבולטים היה זוהר ארגוב ז"ל. אהובה השקיעה שעות רבות בפיתוח קולו ובעיצובו כזמר.
רק 17 שנה לאחר מכן חזרה לקדמת הבמה, כאשר בשנת 1999, הפיק והוציא עבורה ניצן זעירא – בעל חברת התקליטים "נענע דיסק" – את האלבום הנפלא "צלצולי פעמונים". עוזרי הייתה אז כבת חמישים והשירים החדשים שלה השתוו ביופיים ובעוצמתם לשיריה הישנים. שיר הנושא של האלבום הפך ללהיט הגדול ביותר שלה, והפך לנכס צאן ברזל במוזיקה הישראלית. השורות "עיני זלגו דמעות של אושר / חיי היו ימים של בוסר" הן מהיפות והמפעימות ביותר שנכתבו והולחנו כאן. שנה אחרי שיצא אלבום הקאמבק המפואר שלה, חלתה עוזרי בסרטן ונאלצה לעבור ניתוח לכריתת מיתרי הקול. על אף שנגזל ממנה קולה, היא לא הפסיקה ליצור ולהופיע. ב-2005 ראה אור "האיש ההוא" – שיר משותף של עוזרי עם יהודית רביץ, שהיה ללהיט גדול. בשיתופי פעולה עם אמנים, כמו עם להקת הדג נחש בשירם "שירת הסטיקר", כבשה פסגות גבוהות בדרך ללב של כולנו, עד לזכייתה בשנת 2008 בפרס מטעם אקו"ם על תרומתה הייחודית לזמר העברי.
ב-2013 הוציאה את "מעליי דממה" – אלבום חדש בו שרו את שיריה זמרים וזמרות, ביניהם חוה אלברשטיין, ברי סחרוף, אהוד בנאי וקורין אלאל. חמש שנים ארכו ההקלטות. עוזרי עצמה הייתה איתם בכל רגע: עם הנגנים ועם שאול בסר, שהיה אחראי על העיבודים וההפקה המוסיקלית. בסר פתח לעוזרי ולזמרים שהשתתפו באלבום עולם עשיר מופלא של צלילים. עוזרי עצמה שרה באלבום שיר אחד בשם "התחפרתי". אחד המשתתפים באלבום ומי ששר את שיר הנושא שלו, הוא שי צברי – זמר צעיר בעל קול מרגש וחם. במקור הייתה מירי מסיקה אמורה לשיר את "מעליי דממה", כיוון שעוזרי העדיפה אותה על פני צברי, אותו הכירה בתור המזכיר ומכין הקפה לאמנים של החברה. את השיר כתבה חני ארבל, שלא באה מתחום המוזיקה אבל כתבה שירים פה ושם. ארבל ועוזרי היו חברות קרובות שניהלו ביניהן המון שיחות, באחת מהן עלה העצב על אובדן אחיה של עוזרי ממחלת הסרטן ועד כמה רצתה עוד קצת ממנו ולא היה לה. השיר פשוט יצא מארבל והיא שלחה אותו לעוזרי, שערכה, קיצרה והוסיפה עד שהשיר היה שלם. עוזרי העבירה אותו אל בסר והוא הלביש עליו את ההרמוניות הנפלאות, עם הפתיחה המצמררת של נגינת הבולבול טרנג על ידי אהובה.
אישיותה וסגנונה הייחודי של אהובה עוזרי ז"ל ימשיכו ללכת איתנו יד ביד למשך עוד שנים רבות. אהובה נלקחה מעימנו טרם זמנה, השבוע לפני 3 שנים, ב-13.12.2016, כשהיא בת 68.
היא נפטרה בעקבות סיבוכים של מחלת הסרטן.
עוזרי הותירה חותם ייחודי על דפי ההיסטוריה כמוזיקאית אדירה ויחידה במינה. היא השאירה אחריה שירים נפלאים לרוב ושפה אמנותית שהייתה שלה ורק שלה. כמה חודשים לפני מותה קיבלה פרס נוסף מטעם אקו"ם, הפעם על מפעל חיים. צליל הפעמונים שאבד לא יידום לעולם והיא תמשיך ללוות אותנו ולנגן לנו רק אהבה.