בממלכת החתולים

"חברי מועצת הממשלה, ברצוני לחלוק איתכם מידע מהימן שהגיע מצוות המעקב שלנו."

"לשם כך התכנסנו, טפו."

"זה בקשר לפרימאטיים הערומים, מלכי."

"הם?"

"אכן," שר המודיעין טפו לחץ על השלט. ההולוגרמות התחילו להבזיק.

"נראה שכמה פריטים מהמין פיתחו תכונה יוצאת דופן."

הוא הקליק שוב פעם.

"האגודל הנגדי."

קולות חוסר עניין פקדו את החדר.

"ולמה התכונה הזאת חיונית, טפו?" שאל המלך.

"זאת הצורה שבה חתולים מין המניין מגיבים לחיכוך בין פרוותם לבין ידיהם של האנושיים."

עכשיו החדר התמלא ברגשות שטפו קיווה להם. הוא המשיך לדבר לפני שהבהלה תהפוך להמולה.

"כפי שראיתם, מגע אנושי גורם לאושר שאין שני לו בממלכת הטבע. אבל היועצים שלי אומרים שהטכנולוגיה שלנו תפחיד את הקופים. אנחנו נצטרך לוותר על כל זה, בשביל לזכות באושר אמיתי."

"זו שערורייה!" קרא מיצי, שר המדע.

"אנחנו גילינו את הסוד לחיי אלמוות. טסנו לגלקסיות רחוקות. גילינו מימדים שהשימפנזים החלשים באמת יצטרכו להרים את הראש שלהם בשביל להבין אותם! עשינו את כל זה בשביל קצת צומי?"

"לא," לחש המלך קישתה.

"אנחנו עשינו את כל זה בשביל שנוכל לוותר עליו. מה שווה טכנולוגיה אם אין לנו אושר אמיתי? אוו, אתה יודע שאחוזי ההתאבדות נוסקים נכון? אני בעד הרעיון. אודיע לאימפריה מחר בשמונה בערב על הגילוי, ואתן להם את חופש הבחירה. לאט, אך בנחישות. עוד נצעד לצד האדם."

נכתב על-ידי
תום נצר
הדף נקרא 66 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי