דוקטור יקר

לכבוד
ד"ר יוסף נחמיאס
ראש מערך לוגיסטיקה, שינוע, כח אדם ותחזוקה
בית החולים הממשלתי
כאן

ד"ר יקר,

אני מקווה שלא תמצא את צורת הפנייה שלי פמיליארית מדי. אחרי הכל, אני מתארחת במוסד שלכם כבר תקופה ארוכה ולעיתים תופסת אותי תחושת קירבה כזו שחשים כלפי משפחה או עמיתים ותיקים (לו היו לי כאלו).

בחרתי בכל זאת להשתמש בתוארך, בעיקר משום שהדגישו בפני במזכירות כי אתה נוהג להקפיד בנושא זה. ביני לביני תמהתי בתחילה למה הדבר חשוב כל כך במקום בו כל כך רבים הדוקטורים, ואז נזכרתי שעדינה, ראש המשמרת של הסניטרים הסבירה פעם לעובד חדש שהתואר שלך הוא במינהל או בריאות הציבור, אינני זוכרת כבר.

כלומר, בין כל הרופאים והמומחים, סביר שתעמוד על תוארך, כי מן הסתם אינך זוכה לאותה מידת כבוד שזוכים לה הרופאים, אפילו הצעירים והבוסריים שביניהם.

אני דווקא מבינה לליבך. אנשים נוטים לזלזל בזולתם אותו הם רואים כנחות מהם מסיבה כזו או אחרת. למשל, בשל גילם המבוגר, או שאינם מתלבשים באופן הנכון, או תסרקתם מיושנת, או הם בעלים של חיית מחמד שפרוותה מדובללת וכיוצא בזה.

הנה כי כן, אני כותבת אליך מתוך רגש של קירבה, גם אם מעולם לא החלפנו מילה (אני בכל זאת ראיתי אותך עובר במסדרון הקומה השנייה יותר מפעמיים שלוש אבל איני משלה עצמי שתזהה אותי). ואני עושה זאת אחרי שהרהרתי והתלבטתי  זמן לא מבוטל, ומתוך בטחון מלא שאילו ידעת על הדברים הנעשים כאן במוסד לא היית מסכים להם. ויותר מכך, אני בטוחה שהיית מוצא לנכון להרחיק את העובדים שהתנהגותם אינה עולה בקנה אחד עם מוסד שמכבד את עצמו, והיית משבח את מי שהביא לידיעתך את ההפרות הבוטות האלו של טעם טוב.
(שלא יובן מדברי שאני מצפה למשהו. מבחינתי תיקון הדברים שדורשים תיקון הוא גמול בפני עצמו).

למשל, איך זה שאת ניקיון החדר אתם מחלקים באופן מסורבל כל כך בין בעלי התפקידים? את מסגרות המיטה מנקות הסניטריות (אגב, לעולם יהיו אלו הסניטריות ואף פעם לא הסניטרים), בעוד שאת הפנאלים מעל המיטות, אלו עם כל המתגים והחיבורים לגזים ולחמצן, מנקות עובדות הניקיון? בדומה לכך, אתם מקיימים חלוקה גם בכל הקשור לחדר האמבטיה. את הכביסה המלוכלכת אוספות הסניטריות, ואת פחי האשפה מרוקנות המנקות. לא הייתי מתעכבת על כך אלמלא החלוקה הזו יוצרת מצב שאל החדר נכנסים ויוצאים בכל שעות היום. זאת בלי שום התחשבות בדיירים ובצורך במנוחה.

הייתי חושבת שאדם אחד, לו היה מוטל עליו לנקות את סביבת המיטה, היה גורם פחות הפרעה לדרי החדר. ובכלל את העובדים האלו צריך ללמד קצת נימוסים טובים. 
ללא קשר לארצות מוצאם ולחינוך שקיבלו בילדותם, צריך שיבינו ויפגינו מידה מינימלית של שמירת הפרטיות שלנו. הידעת כי המנקות פורצות לחדרי האמבטיה בלי לדפוק על הדלת? ויותר מזה, גם כשמצווים עליהן לצאת הן מחציפות ונכנסות כאילו לא עומדת לפניהם אישה עם כבוד עצמי. גם אם אותה אישה ישובה באותו זמן על כיסא הנוחיות.

זו התנהגות נוראה שאין לה מקום במוסד שאתה מבכירי מנהליו.

לגבי הדבר הבא, אינני בטוחה שהוא בתחום אחריותך שכן הוא נוגע להסדרים של עבודת הצוות הרפואי, ואני מודעת לכך שהאחיות והרופאים לא כפופים לך, אבל בכל זאת, אולי תוכל להשפיע גם כאן.
אתה אולי אינך יודע אבל האחיות נוהגות להקל על עצמן, ובמקום לתת טיפול בחדרים, תוך שמירה על כבוד המטופל ופרטיותו, הן נוהרות אל חדר האוכל בזמן הגשת הארוחות ומבצעות בדיקות כמו לחץ דם ומדידת חום לעיני כל. גם כדורים הן מחלקות כך תוך שהן מסבירות לאיזה מצב רפואי מיועד כל כדור. כאשר כולם סביב השולחן שומעים.
זהו מנהג כל כך ברברי, שלא יעלה על הדעת שמוסד ממשלתי מתיר לעובדיו לקיים. אפילו זריקות הן נותנות שם, במקום ציבורי חשוף. והחולים התשושים יותר אינם מוצאים את הכוחות להתנגד לכך.

אגב, יוצאת דופן היא האחות פאהינה, שהיא עדינת נפש ותמיד מתחשבת מאד.

וכמובן, איך כמעט שכחתי, הסניטרים (ובמקרה זה, לעולם הם ולא הסניטריות), כאשר הם נכנסים לחדר באמצע הלילה, כי אולי מישהו בחדר לחץ על הפעמון מסיבה כלשהי, מדליקים את תאורת התיקרה החזקה, וכמובן שמעירים את כל החדר (שדייריו אולי התרגלו לגניחות ואנקות כאב מסביב אבל בודאי לא לאור חזק מסנוור באמצע הלילה). וכאשר מעירים להם על כך שעליהם להשתמש באור הלילה שלצד כל מיטה, הם צועקים בגסות ומתעלמים.

אלו רק דוגמאות אחדות לסטנדרטים נחותים שמבזים את המוסד ואת המנהלים היותר מקצועיים שאכפת להם גם שתהייה תרבות טובה ומכבדים את אותם דיירים ששוהים אצלכם לפעמים תקופות ארוכות.

אני בטוחה שגם אתה, ד"ר נחמיאס היקר, חש לפעמים שהעולם סביב לנו מאבד את מעט ההתחשבות התרבותית שדורות רבים לפנינו יצרו במאמצים רבים. אני אומרת זאת על אף שלא דיברנו מעולם, אבל ממראה פניך ואיך שמדבר עליך הצוות פה ושם (לא שאני מקשיבה לרכילות, אבל לפעמים דברים מתגלגלים לאזני) אני מעזה לחשוב שהדברים האלו חשובים גם לך.

אינני רוצה לייעץ לך מה לעשות אבל בזמנו הייתי אחראית על צוּות שלם של עובדים, בעירייה של עיר הולדתי (ואין זה המקום להפליג בסיפורי עבר אז אולי ארחיב על כך בהזדמנות אחרת) אז אני קצת יודעת שבניהול צריך להראות יד נחושה. 
לא אתפלא אם תמצא לנכון לדרוש מכמה אנשים בפרסונל של מחלקה 7 ג' לתת את הדין על התנהגויות שאינן מתאימות למוסד הנכבד ולאנשים בשירות הרפואה והמדינה.

אני מניחה שלא יהיה לך קל להתמודד עם נציגי הברבריות אבל תעמוד בכך בכבוד.

אני מחזקת את ידיך.
שלך בכבוד רב,
פ.א 
מחלקה 7 ג' 
כאן