זה הגיוני - את נחש

הוא מתפתל לי ביד וגופו מוחץ את הזרוע שלי כאילו הייתה שום שלכודה בלוע של כותש, או כמו פרח שנמעך בין שני סלעים. זה דיי כואב. אבל לפעמים, אני חושבת, הכאב הוא דווקא טוב. זו מתנה שאלוהים נותן לנו, לא? אחרת איך נדע שאנחנו חיים? 

אני מרימה את הנחש. סססס - שאני כל כך שונאת - מצטלצל לי באוזניים. גופו מתכווץ ונמתח כמו סליל (מהסוג שילדים אוהבים) כשהוא מתעוות באוויר. 

נחש היא חיה טובה לכל הכישופים שלך, מישהו אמר לי פעם. 

זה בציניות? שאלתי אותו.

לא, אמר. לכל מכשף יש חיה אחרת שטובה לו. אצלך זה נחש. 

חתיכת מניאק, אמרתי לו. אתה רומז שאני נחש? זה העניין?

לא. הוא אמר ולפתע נראה נפגע כל כך שאפילו חשבתי שימרר בבכי. הוא בכללי נראה מאלה שהפחד מכרסם להם בעצמות מלידה, אבל אחר כך הוא שקל את מילותיו ברצינות. זה... פשוט מה שמתאים לך. לכישופים שלך.

כישופים...הירהרתי בקול. ואין שום היגיון?

זה קסם. אין שום היגיון.

אבל עכשיו כשאני מביטה בחריצי העיניים שזועקות עורמה ותחמנות, ובגוף החלקלק, אני לא יכולה שלא לתהות אם אני דומה לו באמת. ונטו מסקרנות מחליאה.

אני מרכזת מבט ממוקד לשני הפסים שמציצות בי בחוסר מודעות משווע. אני יודעת מה המלכודת, אבל אני נענית לאתגר. הרי אני מכשפה, לא?

אני מקרבת את הראש אליו, צמוד ככל שאפשר לנחיריים הבולטים. צמוד כל כך שהלשון שלו יכולה לזנק לי לעין, לאוזן ולפה (ולפצוע אותי בטירוף) אם רק ירצה. אבל אני מתעקשת להישאר במקום. 

השניות עוברות, האינטנסיביות מורגשת באוויר כל כך - סמיכה ואפלה. ממש כמו קסם מרושע. אפילו הנחש לפתע קופא במקום, כאילו אומר: בואנה, העניין הזה רציני. דקה שלמה ככה אנחנו בוחנים זה את זו, כאילו מחפשים איזה עניין מסוים לא ברור בעיניים אחד של השני, אבל לא יודעים מה בדיוק ואיפה לחפש. הקסם נהיה מחניק ומייסר כשהחיפוש נמשך. המבט נעשה עוצמתי יותר מרגע לרגע, עיניו כמו עולות באש ושלי נשארות חדורות מטרה. דקה שלמה זה נמשך עד שההבנה מתחילה להתגבש בתוכי. וגם אז, זה קורה לאט כמו נטיפים במערה או כמו גושי קרח במקפיא פתוח. 

רק בסוף הדקה (העיניים שלו עכשיו לוהטות לגמרי מכישוף, ואני ממהרת לזנק לאחור) נוחתת עליי המכה המוחצת של האמת. האימה - ואולי הקסם - מתפשטת בתוכי כמו ריקבון בגופה. אני נבהלת מעצמי, נגעלת, נרתעת. אלוהים אדירים, מה קורה לי? 

אבל למעשה ידעתי. כל הדרך ידעתי! זה מה שהחיה התחמנית ניסתה לומר לי. ידעתי! ידעתי שמהרגע שנדבק בך ריקבון כזה, אין סיכוי שבעולם להתחמק ממנו!  את נחש - המחשבה מקבלת צורה ומתפתלת לי במוח. את נחש.

נכתב על-ידי
נאקסון
סתם אוהבת לכתוב, ולעשות ניסויים במילים. חלק יוצא מוצלח וחלק פחות. אתם תגידו לי:)
הדף נקרא 189 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי