חול

"שירי בואי הלכנו", הקול שלי נאבק בגלים והיא מנתקת את רגליה שהיו מכוסות עד הברכיים בחול, מתרוממת ומועדת, אני נותנת לה יד. והיא מסתכלת עלי בעיניים מבריקות מדמעות. "מה?" היא מייללת "נו שימי את הנעליים ובואי". הבכי רק מתגבר, שירי מתחילה לעשות סיבובים על החוף, השמש כבר שקעה, והיא נראית לי גמורה. 

"רציתי לשמור עליהן שלא יאבדו אז עשיתי להם בית בחול". יפות ונוצצות הגיעו אתמול זוג כפכפים בחבילת פצפצים מאמריקה יחד עם מכתב שהם לא חוזרים השנה, שמצאו רב וקהילה קטנה. "הם באמת הכי בטוחים שם", נתתי לה יד שלא יברחו לנו החלומות וטמנתי את רגלי עמוק בחול.

נכתב על-ידי
אילה אלבאז
מחברת הספר לילו גוץ
הדף נקרא 79 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי