הסיפור על הנערה מחיפה שנכנס בה שד

הייתה נערה בחיפה, בהדר,

שד נכנס בה,

כל יום היית הולכת לשוק התלפיות,

צועקת "איפה הסוף? איפה הסוף?",

הרוכלים של השוק כבר הכירו אותה והתרגלו אליה,

הקונים הקבועים פשוט ריחמו עליה,

"מג'נונה"- קראו לה הערבים,

"אידיוטקה"- אמרו הסבתות מחבר העמים,

לכל שפה בשוק היה שם בשבילה,

רק את שמה האמיתי אף אחד לא ידע,

רק אללה ידע.

אחר הצהריים כשהשוק היה מתחיל להירדם,

הייתה אוספת את הפירות והירקות הרקובים שהיו זרוקים מסביב לדוכנים,

עוזבת, לא ידעו לאן עוזבת.

"אני יודע מה אעשה לה!"- אמר מחמוד בעל דוכן התבלינים והחמוצים לרוכלים האחרים שהתאספו יום אחד בסיום העבודה על קפה ושש בש, דיברו שצריך לגרש את מג'נונה, למה זאת מפחידה את הבאים לשוק.

מה תעשה יא זלאמה?"- אמרו לו,

"מסכנה, אין ראש, רק לדבר, אללה יגן עליה, מה תגיד לה?",

"אני אכין לה קפה שחור שלי"- ענה להם מחמוד, קפה שחור שלו היה הכי טעים וחזק בשוק, מי שטעם אצלו קפה כל קפה אחר שטעם היה לו טעם של מים.

הרוכלים לא התייחסו למה שמחמוד אמר, צחקו קצת, חשבו צוחק, והמשיכו לשתות את הקפה שלו ולשחק שש בש.

יום למחרת הגיעה אותה הנערה המסכנה לשוק,

עוברת בין האנשים והדוכנים ופעם צועקת ופעם בלחש "איפה הסוף? איפה הסוף?",

"בואי תראי יא מג'נונה, אני מכין לך קפה, בואי תראי את הסוף"-צעק לה מחמוד.

ופתאום שתיקה....

כל השוק שותק....כי מג'נונה הפסיקה לצעוק....לאט ניגשה לדוכן התבלינים של מחמוד,

וכל האנשים עומדים ככה ומחכים מה יקרה, רק את צעדיה הכבדים של הנערה שומעים.

מזג לה את הקפה לפינג'אן, ואמר "שתי יא בנתי, ותגידי כשתראי את הסוף בג'זווה"- יענו בקנקן.

שתתה הנערה את הקפה, ומחמוד מזג לה עוד ועוד לפינג'אן הקטן, עד שהקפה בקנקן נגמר.

"תראי יא בנתי...תראי מה את רואה בתוך הקנקן?"-שאל אותה מחמוד.

"כ....כמו אדמה ענתה הנערה"-וכולם בפעם הראשונה שמעו את קולה האמיתי, היה זה קול צלול, קול פעמוני רוח שתלויים במרפסת מול נמל חיפה.

"כמו אדמה"-אמרה שוב.

"יא בנתי, זה הסוף,הקפה בא מצמח,הצמח מהאדמה, ואז כשאת שותה את הקפה, נשארים הגרגירים שמזכירים לך את האדמה, ואללה אמר לאדם, כשבא הסוף הוא שב לאדמה ממנו הוא בא".

"אבל יש סוד..."- המשיך מחמוד.

"מה?"- שאלה הנערה.

"אני לא מנקה את הקנקן הזה "מהאדמה" אני אוסיף לתוכו עוד קפה טרי ועוד מים צלולים, ואז הקפה יהיה עוד יותר טעים, למה קודם היה שם קפה אחר,עכשיו יהיה חדש ואת שוב תשתי אותו ויהיה לך טעים חייתי."

שתקה הנערה.שתק השוק.

ואז שאלה "אני חייתי? מה זה חייתי?"

"חיים שלי בערבית"-ענה לה מחמוד.

"תודה"-לחשה לו הנערה ועזבה. עזבה את השוק, וגם השד עזב אותה.

וכל השוק חזר לחיות, כאילו לא קרא דבר.

הנערה, לא ראו אותה יותר. גם לא יודעים מה קרה לה.אולי אם מישהו יודע שיגיד.

ועל מחמוד ועל הקפה שלו דיברו עוד הרבה, עד שהלך הדור ההוא ושכחו את הסיפור.

ואני באתי לספר אותו שוב.

נכתב על-ידי
ראובן יונייב
הדף נקרא 74 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי