חַלּוֹנוֹת

עָמַדְנוּ לְיַד הַדֶּלֶת
חִכִּינוּ עִם כָּל הַתִּיקִים
הַשָּׁמַיִם בַּחוּץ הִתְמַלְּאוּ עֲנָנִים
וְעוֹד שְׁנִיָּה גֶּשֶׁם, בְּרָקִים
אָז קָרָאתִי לוֹ "נוּ כְּבָר..
אֲנַחְנוּ מְאַחֲרִים
מָה עַכְשָׁו אַתָּה סוֹגֵר תָּ'חַלּוֹנוֹת?!"
וְהַיֶּלֶד הַזֶּה, הִבִּיט בִּי בְּשַׁלְוָה
וְעָנָה עִם עֵינַיִם קְסוּמוֹת
"כְּדֵי שֶׁהַכְּלָבִים לֹא יְפַחֲדוּ בַּבַּיִת
בִּגְלַל זֶה אֲנִי סוֹגֵר"
וְעַכְשָׁו כְּבָר לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁיִּתְפֹּס אוֹתָנוּ גֶּשֶׁם
וְלֹא אִכְפַּת לִי שֶׁלְּגַן נְאַחֵר

לזוהר