פילפילון בפריזר

Photo by Sonika Agarwal on Unsplash / https://unsplash.com/@sonika_agarwal

Photo by Sonika Agarwal on Unsplash
וואוו איזה חלום. הייתי עם אמא שלי בשוק בג'ונגל איפהשהו וקנינו חזיר קטן, בייבי חזיר, כדי להכין ממנו מרק יום אחד. בינתיים הקפאנו אותו בפריזר של המקרר במטבח שלה בקרניצי. הוא נכנס בדיוק בגודל של תא ההקפאה. הוא נראה לי שונה ומוזר ולא הבנתי למה. היה לו אף ארוך כמו של טפיר רק בלי החורים ולא היו לו אוזניים.

ברגע שסגרתי את דלת הפריזר, עברתי לחלום אחר.

הייתי בעולם אחר, בעיר אחרת, עם אנשים אחרים.

אני עומד במרכז רחוב חורפי בפריז של סוף המאה ה-19'. אחר הצהריים העירוני אפור, אימפרסיוניסטי ומלאנכולי, גשום ועמוס באנשים. פנסי הרחוב דולקים בצהוב חלמון מבעבע. אני יושב בבית קפה עם אנשים שונים, אני מניח שציירים וסופרים בוהמיינים של אותה התקופה, מדברים, צוחקים עם רקדניות הקאן קאן ושותים אבסינט ירוק שקוף. אחרי כמה זמן של חלום אני פותח דלת אקראית שניצבת במרכז הרחוב הגשום ונכנס שוב למטבח הניאון של אמא שלי, בקריניצי. במרפסת של המטבח אני רואה שבחוץ שמים של קיץ עם עננים לבנים, הכול חם ויבש. אני פותח את דלת הפריזר והבייבי חזיר שם. קפוא. אני מתבונן בו. עיניו גדולות ופקוחות ונראה לי שהוא זז.

"הוא זז!" אני אומר לאמא שלי.

"מה פתאום! שטויות!" היא קוראת. "סגור את הפריזר!" היא מצווה עלי.

סגרתי את הפריזר והמשכתי לחלום אחר, לעולם אחר, לעיר אחרת עם אנשים אחרים.

אני נוסע במכונית אמריקאית ענקית בירידה תלולה שמובילה אל חוף הים בסן פרנסיסקו. המוסיקה בסטריאו מנגנת חזק להיטים מהסבנטיז ויושבים איתי ברכב הגדול כמה חברים. אנחנו מדברים וצוחקים והנסיעה כאילו לא מגיעה לשום מקום, רק מתמשכת ומתמשכת בירידה תלולה ואינסופית. אנחנו מדברים על כל מיני דברים לא חשובים. מישהו מאחור מעשן ג'וינט גדול של מריחואנה וכל האוטו מסריח. אחרי עוד כמה זמן בחלום הזה אני פונה בסמטה ניו יורקית חשוכה ושוב מגיע למטבח הניאון של אמא שלי. בקרניצי. שמש וענני קיץ בחוץ. שוב פעם אני פותח את דלת הפריזר. הבייבי חזיר עדיין שם אך הפעם הוא זז בוודאות. הוא ממש זז. אני מתבונן לתוך עיניו. העיניים שלו גדולות וחומות כמו עיניים של סוס עם ריסים ארוכים, והוא פשוט בוהה בי, עצוב, מתוך הפריזר, דחוס בדממה ובשקט, משלים עם גורלו. לפתע אני מבחין שהאף הארוך שלו הוא בעצם חדק! זה פיל! בייבי פיל! פילפילון! ברגע שפילפילוני מבין שזיהיתי אותו, עם כל הקיפאון והקרח שעליו, הוא מתחיל לרעוד ולשקשק בתוך הפריזר. לא היו לו אוזניים ולכן לא זיהיתי בהתחלה שזה פיל, אך כשהוא מתחיל לזוז, כשאני עוזר לו לצאת מהמקפיא, האוזניים צומחות בבת אחת ואז אין בכלל ספק - זה פילפילון! אמא שלי מתחילה לצרוח - "מה אתה עושה? פוי! תשאיר אותו בפריזר!" אבל אני לא יכול. הוא כזה חמוד... הוא נופל מהפריזר לרצפת המטבח, קוביות קרח מתפזרות מסביב. צבעו חום בהיר עם קצת אפור וירוק מהזמן בהקפאה, אבל הוא חמוד נורא ומקשקש בזנב. אמא שלי התנגדה נחרצות ואמרה כל מיני דברים אבל לא הקשבתי לה. כיסיתי אותו בשמיכות חמות ושמחתי שהוא בחוץ.



נכתב על-ידי
איתי שקד
אמן, הרפתקן אמנות, כותב בכיף. גוגל: "סיפורי העיר"
הדף נקרא 85 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי