בגינה


היום בגינת שעשועים אחת
היה איש זקן ממש ,
שניסה למכור לי פטרוזיליה וכוסברה
וסיפר שהמצב קשה
(הייתי בלי ארנק והלב נכמר
לא היה לי מה להציע לו חוץ מחטיפים ומגבונים לחים)
 

צעד ממנו
ילדה על אופניים, מלווה במאמן כושר אישי

שזה מדהים עבורה
אך הפער בין שני הצעדים הללו
הרגיש חד עד כאב

עוד על השביל, הורים עייפים
שחלקם מנסים לעבוד על ספסל
וחלקם פשוט בוהים ונושמים

כולם בבגדים פשוטים
מין בגדי בית וחוץ שהתערבבו

לאחת הייתה כוס קפה ביתית ביד
״חכמה זאת״
חשבתי לי
ואז הוא נשפך לה קצת כשהיא ניסתה לדבר +להזיז שקיות+לעבור ספסל+ להסתכל על הבן שלה
הבנתי אותה.

היו גם הרבה אחים גדולים
ששומרים על אחים קטנים
שזה היה נחמד לראות
הזכיר לי קצת את עצמי של פעם

הכל מהכל היה בחוץ
הרגשתי כמה שכולם כמוני
נזרקו ממיטת השגרה והשלווה
ישר אל גינת השעשועים-ג׳ינגולים בלתי פוסקים

היו גם רגעים של שלווה
של ׳זה מה יש׳
של נוכחות
רגעונים פיצפונים של הנאה
היה אוויר

ואמרתי לעצמי
צאי כל יום
כל יום

תסתכלי על הרחוב

אל תשאבי לחור השחור
השואב שם בתוך הבית

המסכים הם לא חלון למציאות
הם שקר


 

נכתב על-ידי
ליאת מנור אפשטיין
כתיבה היא שפת האם שלי www.liatstories.com
הדף נקרא 52 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי