האמריקאיות
אופיר מלכי
25 לאפריל 2021
·
12 דקות קריאה, 2341 מילים
נפגשנו במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה בשנת 1993. את השנתיים הראשונות למדתי במכללת תל חי אך חלק מדרישות התואר שלמדתי היו שנלמד את השנה השלישית באוניברסיטת חיפה. לכן נסענו במכונית של נתן הבוכרי ביחד עם איריס חברתי בלב ובנפש וכעת, בשנה השלישית בחרנו מסלולים נפרדים. בחרתי בעבודה קהילתית ואיריס בחרה בשרות המבחן לנוער.
במהלך כל הנסיעה התווכחנו ולבסוף אמרה : " אני יודעת מה את עושה עכשיו. אנחנו לא נפרד בריב". וכל האנרגיה הלוחמנית עזבה אותי.
נתן היה מוטרד בשאלה האם יימצא לו מקום חניה , מעולם לא ביקרנו באוניברסיטה ולא ידענו את הסדרי החניה במקום , אמרתי לו שיהיה . שידמיין את מקום החניה ממתין לו והוא ימצא אותו בדיוק כפי שדמיין. וכך היה. אחרי כן, נפגשנו לפעמים בקפיטריה בשעה שמערכות השעות של הלימודים לא התנגשו. שנאנו את האוניברסיטה הגדולה והמנוכרת. את אווירת התחרות הפרועה שהוציאה את הקטנוניות המרושעת מהסטודנטים. את האפליה הכמעט גלויה של המרצים שטיפחו את תלמידיהם המוכרים להם מהשנה הראשונה.
איריס היתה קשוחה ממני והכירה את משחקי הכוח שמאחורי הקלעים את חשיבות מראה העיניים במשחקי הסטטוס. בשעתו הייתי טרודה בשאלה איך לממן רכישת נעליים? למעשה כל אותו חורף, הלכתי בנעלי בית משובצות מבד עם רוכסן משופשפות מרוב כביסות.
מפני שהייתי מחוסרת אמצעים כלכליים, הייתי זכאית לדיור מוזל במעונות הסטודנטים. אמי הענייה הכינה עבורי צנצנת ענק של דג טונה בתחמיץ. וכשהגעתי ביום הראשון לדירה במעונות הצבתי אותה על השייש במטבח הזעיר ומהחדר הראשון יצאו שתי אתיופיות צעירות בחצאיות ארוכות שהביטו בי ובצנצנת בארשת תמהה.
מהחדר השני יצאה צעירה ישראלית בעלת פה רחב ומגחך. זו היתה הגר שותפתי לחדר. מאוחר יותר מצאה בחדר הכביסה של המעונות בחור נמוך והשניים פצחו ברומן לוהט שלא השתדלו להצניע מפנינו. באחד הבקרים , קלטה אותה קימברלי מבצעת בו מין אוראלי במטבח.
בחדר השלישי חלקו בוורלי וקימברלי, סטודנטיות לפסיכולוגיה בנשות העשרים לחייהן . שהגיעו מהקהילה היהודית המשגשגת של ניו יורק. הגר ואני עשינו חשבון שבגלל השרות הצבאי, נדפקנו בשלוש או ארבע שנים איחור ללימודי תואר ראשון.
בוורלי היתה שמנמנה לבנבנה, עטויה בתכשיטי זהב, שערה הבלונדיני אסוף בזנב סוס והיא הרבתה לחייך חיוכים שלא היו קשורים למצב. היה לה ארוס בשם סאם שנותר בברוקלין סטודנט לכלכלה ולמסחר, הוריו עשו מיליונים בעסקאות נדל"ן במנהטן וסביבותיה. הוריה היו פסיכיאטר מנהל מחלקה ואימה בת לבעלי רשת מאפיות מצליחות. תצלום של סאם היה שומר המסך במכשיר הטלפון שלה , בחור בעל בלורית מטופחת, מגולח למשעי, בעל משקפים עבות עדשות וצווארון גולף שחור גבוה ששיוו לו מראה אינטלקטואלי.
קימברלי היתה שחורת שיער ועין ,גבוהה ומתח פנימי עשה אותה לתזזיתית. היה בה משהו איטלקי שניכר בעיני השקד ובמצחה המעוגל. באחת הפעמים, שישבנו על צלחת פסטה, התקשרה אימה כפי שעשתה מדי יום.
קימברלי אמרה : 'אמי מוודאת שאקח את התרופות היומיות. היו לי התקפי מאניה' .
לא ידעתי מה פירוש הדבר? והיא הסבירה בענייניות: " בשנה שעברה, שכבתי עם שחקני נבחרת כדורסל. אלו השחורים הגדולים, לפעמים עם שנים בלילה".
לא ידעתי מספיק בענייני פסיכיאטריה כדי להחליט אם מתירנות מינית היא סימן לפסיכוזה. אבל מצאתי את התמונה שנוצרה בראשי מעניינת ולא בהכרח מעוררת סלידה.
כדי להתפרנס עסקתי בתרגומי ספרים ומאמרים לסטודנטים. אחד מלקוחותיי היה דרוזי ירוק עיניים ורחב פנים, תמיד בחולצות משי, מכנסי בד עם חגורה ונעלי עור סגורות , גם כשהזיע בכבדות בימי השרב לא התפשר על לבוש רשמי. הסטודנט הזה הביא לי פרקים שלמים של ספרי היסטוריה של אירופה בימי הביניים ותמורת תרגומם שילם לי במזומן.
היתה לו חברה אמריקאית בשם שריל, שעמדה לסיים את התואר ולחזור לארה"ב . שריל היתה בעלת מבנה גוף של ילדה, עשתה את עבודת הגמר בנושא 'התפשטות היישובים הבלתי חוקיים- הבדואים והערבים בגליל ובנגב'. בסוף השנה, כשבאתי לאסוף את התשלום האחרון עבור התרגומים, קבענו בחדרה, מצאתיה כשעיניה אדומות מבכי . הוא סירב להצעתה להגר איתה לאמריקה מפני שהדרוזים נישאים רק בתוך העדה.
ביציאה מהמעונות, לימינך שמורת הר הכרמל, לשמאלך הדרך אל המבנה הפאלי של האוניברסיטה. ובין לבין פוזרו ספסלי בטון שביושבך עליהם פרושים העיר והמפרץ לרגליך. בבקרים, לעיתים התיישבתי עליהם שותה את הקפה, מביטה מלמעלה בדממה . שכבת ערפיח שחורה כיסתה כשמיכה את העיר התחתית ואת המפרץ. אני נשמתי אוויר נקי צח וטהור רווי חמצן שיערות הכרמל סיננו עבורי בשפע.
בתום הסמסטר הראשון, החלטנו שנצא לחגוג.
'הגיעה אונייה' אמרה קימברלי ובאקט מפתיע הצטרפה אלינו גם בוורלי.
ירדנו באוטובוסים ממרומי הר הכרמל מטה אל פאב בעיר התחתית, צמוד לנמל. כשנכנסנו הבנתי למה התכוונה קימברלי . המקום האפלולי היה דחוס גברים צעירים שנעצו בנו מבטים.
המשקאות הוזמנו ונלגמו, המוסיקה התנגנה. קימברלי קמה לרקוד בתנועות גדולות וזורמות. זרועותיה מתנופפות מעליה כמו גבעולים ארוכים ברוח, מגוננים על פניה הלבנות עצומות העיניים. בוורלי המשיכה לחייך חיוכים ריקים ואני הרגשתי את תחושת הקדרות הרגילה שלא מאפשרת לי לקום ולרקוד. או לחייך.
מישהו דיבר אלי באנגלית. מישהו נחמד. צעיר אמריקאי בהיר עור ומנומש. אניצי שערו הקצוץ היו אדומים. הנימוס חייב אותו לספר על עצמו דברי רקע. למה? הרי לא נפגש אי פעם שוב. עיניו התכולות מצמצו בעצבנות. יתכן שהרגיש בחוסר העניין מצדי. "למה יצאתי"? תהיתי.
ישבנו על כסאות בר גבוהים, מול קיר עמוס בקבוקים. מן הצד השני, ישב צעיר כהה שהביט בי ישירות בצל של חיוך על שפתיו. כאילו מקמץ בהבעות. הרמתי כלפיו את הכוס במחוות ברכה. והוא סימן לברמן שימלא את הכוס . אדום השיער גיחך בשמץ של רשעות קטנונית 'זהו ג'ר. הוא אילם'. ג'ר המשיך להביט בי במבט יציב. קרבתי את כיסאי והפניתי את גבי לאדום השיער.
קימברלי הופיעה תלויה על זרועו של ענק שחור. " נראה שתצטרכו לחזור במונית בלעדיי" אמרה. היה לה ברק בעיניים. לא היה זה האלכוהול. " יש לך איך לחזור"? שאלתי " כן" אמרה הענק לחץ זרועו אל שדיה בנינוחות אלגנטית. החזרתי מבטי אל ג'ר הוא חייך כיודע סוד. 'הכול טוב' אמרתי . בוורלי לא נראתה בשום מקום. שתינו יחדיו. ידו הונחה על ברכי מקרינה חום נעים שעבר דרך ירכי. " אני באמת הולכת לעשות את זה" חשבתי בתימהון . סיימנו את המשקה ויצאנו אל הנמל. היה קריר וחשוך .לא ניתן היה לראות את הים אך הרגשתי אותו בכל חושיי. התנשקנו ואחרי כן שוב. שפתיו קרירות, רכות, מרחפות מבלי ללחוץ ואז קצה לשון חמימה טיילה באיטיות בתחילה מרפרפת ואחרי כן, פשקתי שפתיי והיא נכנסה פנימה ונוכחותה הבלתי מתנצלת, הממה אותי ומבלי משים נעתקה נשימתי. כשפקחתי את עיניי היה ג'ר מביט בי במבט משועשע . מקרוב עיניו היו מלאות חום ואהדה. כעת היה הוא הפעיל ואני הנעתרת. ידיו גיששו מתחת לחולצה, מרחפות על גבי, סומר את שערות עורפי, לו נשק נשיקות חמימות. היה עלי להתיישב .
נראה היה שג'ר נהנה לגרום לי עונג. תוחב אצבעותיי לתוך פיו .הופך כל קצה אצבע למודעת לעצמה במסתורין מערת פיו החמים . תחושת פליאה מילאה את התודעה, תופסת את מקום אותו קול קטן מייבב של מחשבה . הנחתי לגופי להשתלט על המצב. נעלמה תחושת הזמן. התעלסנו על הספסל בחשכה. הרגשתי עצמי נישאת על פני גל הלאה אל תוך השמיים . כשנעשה מרוגש בקעו מפיו נהמות חייתיות. בזה אחר זה חזרו הכוכבים. נהמת הים. הקור.
נהג המונית שהסיע אותי למעונות, לא אמר מילה. נכנסתי למיטה ונרדמתי. למחרת, לקראת הצהריים פגשתי בבוורלי. היא נראתה כרגיל. כאילו לא ארע דבר ליל אמש. "קימברלי עדיין לא חזרה" אמרה. שתינו קפה. שותקות. היא לא שאלה למעשיי אך אני השתוקקתי לדעת את פרטי הבילוי שעבר עליה. היא השיבה באי נוחות ובקמצנות שאכן פגשה 'מישהו' ושהם יצאו להמשיך את הבילוי ב'מקום נאות יותר'.
השעות חלפו , שחזרתי את אירועי ליל אמש בהנאה שלאחר מעשה. לפנות ערב, הטלפון צלצל. מישהו חיפש אותי. 'זה חבר של ג'ר' אמר באנגלית 'הוא כאן לידי וישמח להיפגש אתך'. 'אני עסוקה' אמרתי. הוא לא התעקש. סיימתי את השיחה בהרגשה לא נעימה, כאילו מת שסיימתי להתאבל עליו מכבר, חפר את דרכו החוצה מקברו והופיע בביתי מלוכלך מאדמה ועשבים צומחים מאוזניו.
מאוחר יותר נקשו על דלת חדרי. התעטפתי בסדין דק ופתחתי את הדלת. חוששת למצוא את המלח מאתמול שאיכשהו איתר את כתובתי. אך היתה זו קימברלי. עיניה מרוחות איפור שנזל, עדיין בבגדי ליל אמש. עיניה בוהות ופעורות. שערה נפרע והיא הדיפה ריח זיעה אלכוהול בושם ומשום מה ריח של טיגונים.
היא דחפה את הדלת כאדם נואש והתיישבה על המיטה של הגר. " ביליתי נהדר אתמול בלילה" הכריזה "נהדר" הייתי מופתעת ורדומה ולא הגבתי מיידית. שתיקתי הלמה בה כמכת אגרוף. " אני ילדה רעה" אמרה ופרצה בבכי .
"מה? למה"?
" אני צריכה להתקשר " נזכרה " פספסתי את שיחת הטלפון היומית. אימי בטח משתגעת".
" אני מציעה שקודם תתקלחי ותשתי קפה. אחרת תבהילי אותה" אמרתי .
" היא תגיד לי שאני חוזרת להתנהגויות ההרסניות שלי" אמרה בבכי.
" אז אל תספרי לה" הצעתי
" אני לא יכולה. היא ישר תדע. היא מכירה אותי יותר טוב ממה שאני מכירה את עצמי"
כוססת ציפורניה במועקה, הבחנתי שפצעה את קצות אצבעותיה בלעיסה ,תולשת פיסות עור.
" האם את מתחרטת "? שאלתי
" ממש לא" אמרה והתחייכה "ואת"?
" כמוני כמוך." זו היתה האמת.
" אבל את נורמלית" קבעה " אני לא יודעת אם אני שמחה כי אני שמחה או אם אני שמחה כי זו המחלה".
" גם בוורלי חגגה אתמול" נזכרתי " והיא הכי סולידית מכולם"
"מה"? קימברלי נראתה מופתעת והמומה
"כן. היא ספרה שפגשה מישהו ושהם יצאו להמשיך את הבילוי בחוץ".
קימברלי פרצה בצחוק.
" בוורלי יותר גרועה ממני. תמיד היתה. נימפומנית חסרת בושה. בכל הזדמנות בכל מקום. היא לא מספיקה לרדת את המדרגות וכבר יש מישהו בקצה".
"לא שמתי לב לזה" אמרתי בקרירות. קשה היה לי ליישב את התמונה הזו עם בוורלי המהוגנת שיש לה ארוס בשם סאם.
"דאםםם" אמרה קימברלי " אם אני טורפת גברים אז בוורלי היא טורפת על. והיא גם לא משאירה עדויות אחר כך. מקצוענית".
נקישות על הדלת. קולה של בוורלי עלה מתון ושלוו " קימברלי. אימא שלך על הקו. "
" תגידי לה שאני באה" הרימה קולה ומייד בלחישה אלי " מה להגיד לה"?
" כלום . הכול בסדר. את עם חברה. לומדת לבחינה. נרדמת אתמול. "
היא יצאה מתנודדת על רגליה נראית חלשה ועייפה .
" לילה טוב" אמרה בוורלי. קולה מחליק אלי מתחת למשקוף.
" לילה טוב בוורלי" עניתי וחזרתי לישון.
