הגיון

Photo by ActionVance on Unsplash
Photo by ActionVance on Unsplash

מה יש בסיפור של אסימוב אבי הרובוטיקה שמדייק בתיאור אופן החשיבה שמתחזה להגיון 

ולתוצאות האבסורדיות של הלוגיקה כביכול?

תיאור של היווצרות פאנאטיות דתית אינסטנט.

תוך השתעשעות בשאלות פילוסופיות של עדות חושים מול הרציונל הטהור. מטריאליזם מול רציונליזם.

וכל זה ברובוט יחיד ראשון מסוגו בעל נטיות דתיות ומשיחיות. 

תהנו.


גרגורי פאוול ריווח את מילותיו לצורך הדגשה. " לפני שבוע, דונובן ואני הרכבנו אותך" 
בתחנת הקצינים של תחנת השמש 5 היה שקט. מלבד הזמזום הרך של כוון הקרן הענקית איפהשהוא רחוק למטה.  רובוט QT1 ישב ללא תנועה.
פאוול החניק התקף עצבים פתאומי. לרובוטים האלו היו מוחות ייחודיים . המסלולים הפוזוטרונים שהוטבעו בהם חושבו מראש, וכל ההנחות המוקדמות שהיו עשויות להוביל לכעס או לשנאה הוצאו מחוץ לתוכנה . ועדיין הדגמים של OT היו הראשונים מסוגם, וזה היה הראשון מהOT. הכול יכול לקרות.  
לבסוף דיבר הרובוט. קולו הקר רטט: " האם אתה מבין את רצינותה של הצהרה מעין זו? פאוול"?  
" משהו יצר אותך , חמודי [QT]" אמר פאוול " אתה עצמך מודה שזכרונך נראה שצמח מאליו במלואו מתוך חשכה מוחלטת לפני שבוע. אני מעניק לך הסבר. דונובן ואני הרכבנו אותך מחלקים שנשלחו אלינו". 
חמודי בהה באצבעותיו הארוכות באופן שדמה באופן מוזר לבלבול אנושי. " נראה לי שצריך להיות הסבר יותר משכנע מזה. לא נראה סביר שאתה יצרת אותי". 
איש הארץ צחק ." למה"? 
" קרא לזה אינטואיציה. זה כל מה שזה כרגע. אבל בכוונתי לתת לזה הסבר הגיוני. שרשרת סיבות תקפות מסתיימות רק עם הגדרתה של האמת, ואני אמשיך עד שאגיע אליה". 
פאוול קם וניגש לשבת ליד הרובוט. הוא חש סימפטיה עזה ופתאומית כלפי המכונה המוזרה.  
הוא הניח ידו על כתף המתכת הקרה.." חמודי" אמר " אנסה להסביר לך משהו. בוא איתי". 
הרובוט הזדקף בתנועה חלקה וכפות רגליו העשויות גומי  לא השמיעו כל רעש בזמן שהלך אחרי פאוול. איש הארץ לחץ על כפתור וריבוע מהקיר נע הצידה מגלה חלל מנוקד כוכבים.  
 " מה זה לדעתך"? 
" בדיוק מה שזה נראה – חומר שחור מעבר לזכוכית מנוקד בנקודות קטנות זוהרות. אני יודע שהכוון שלנו שולח קרניים לכמה מנקודות אלו, תמיד לאותן נקודות – וגם שנקודות אלו משנות מיקומן והקרן נעה ביחד איתן. ". 
" טוב! עכשיו אני רוצה שתקשיב לי היטב. החומר השחור הוא ריק. ריקנות רחבה שנמתחת עד לאינסוף. הנקודות הקטנות הזוהרות הן מאסות ענקיות של חומר מלא באנרגיה. הם כדורים חלקם ברוחב של מליוני קילומטרים.  הם נראים זעירים בגלל שהם רחוקים באופן בל יאומן. 
הנקודות שאליהן מכוונות קרני האנרגיה שלנו קרובות  וקטנות יותר. הן קרות וקשות ובני אדם כמותי חיים על פניהן, בליונים רבים מאתנו. דונובן ואני הגענו מאחד מאותם עולמות. הקרניים שלנו מזינים אנרגית עולמות אלו שנשאבת מאחד מאותם כדורי ענק שבמקרה קרוב אלינו. אנו מכנים כדור זה בשם 'שמש' והיא נמצאת בצד השני של התחנה איפה שאתה לא יכול לראותה" 
חמודי נותר ללא ניע בפני החלון. כפסל פלדה. ראשו לא הסתובב בשעה שדיבר. " מאיזו נקודת אור אתה טוען שבאת"? 
פאוול חיפש " הנה זו. בפינה. הכדור הזוהר. אנו קוראים לו 'ארץ'. הוא גיחך "   ובעוד שבועיים אחזור לשם". 
ואז באופן מפליא, חמודי זמזם משהו מופשט. הזמזום פסק בפתאומיות כפי שהחל. " אבל איפה אני נכנס לתמונה פאוול? לא הסברת את עצם קיומי". 
" השאר די פשוט. כשלראשונה הוקמו תחנות סולריות כדי להעביר אנרגיה מן השמש אל הפלנטות, הן נוהלו ותוחזקו בידי בני אדם. אך החום והקרינה העזה וסערות האלקטרונים הפכו את התנאים בתחנות  לקשים במיוחד עבור בני האדם.. לכן פותחו רובוטים להחלפתם וכעת נדרשים רק שני אנשים לנהל כל תחנה וגם אותם אנו מנסים להחליף. וכאן אתה נכנס לתמונה. אתה הרובוט מהסוג הגבוה ביותר שאי פעם פותח, ואם תפגין את היכולת לנהל תחנה זו באופן עצמאי אז אף בן אדם לא יצטרך להגיע לפה שוב מלבד טכנאי שיביא חלקים לתיקונים". 
ידו התרוממה ותריס המתכת חזר למקומו. פאוול חזר אל השולחן ושפשף תפוח מול השרוול לפני שנגס בו.  " אתה מצפה ממני" אמר חמודי באיטיות " להאמין בתיאוריה כל כך בלתי אפשרית ומסובכת שתיארת עכשיו ? מה אתה חושב שאני"? 
פאוול ירק חתיכות תפוח אל השולחן. " לעזאזל איתך , זו לא תיאוריה, אלו עובדות". 
חמודי נשמע עגום " כדורי אנרגיה במרחק מיליוני קילומטרים ! עולם עם חמשה בליון בני אדם ! ריקנות אינסופית! מצטער, פאוול, אבל אני לא מאמין בזה. אני אפתור את השאלה הזו בעצמי. שלום". 
הוא פנה ויצא מהחדר נתקל במיכאל דונובן על סף הדלת הנהן כלפיו קדורנית וחלף במסדרון. עיוור למבט ההמום שעקב אחריו.  
מייק דונובן פרע שערו האדום וירה מבט נרגז אל פאוול 
" על מה דבר מגרש הגרוטאות המהלך ? למה הוא לא מאמין"? 
פאוול משך במרירות בשפמו " הוא ספקן" הגיב במרירות " הוא לא מאמין שאנחנו יצרנו אותו או שכדור הארץ או הכוכבים או החלל קיימים" 
מייק דונובן נהם מאחרי כריך ענק של חסה ועגבניות ואז חמודי נקש בעדינות ונכנס אל החדר "פאוול פה"? 
קולו של דונובן היה חנוק  " הוא אוסף נתונים על תפקודי זרם אלקטרונים , נראה שאנחנו בדרך לסערה". 
גרגורי פאוול נכנס בעודו מדבר עיניו על הגרפים המצוירים על הנייר שלפניו וצנח לתוך כסא. הוא פרש לפניו את העמודים ורשם חישובים . דונובן הציץ מעל לכתפו לועס את החסה ברעש ומפיל פירורי לחם. חמודי המתין בשקט.  
פאוול נשא מבטו " פוטנציאל הזטא עולה אבל בקצב מתון. עם זאת זרם התיפקודים לא יציב ואיני יודע למה עלינו לצפות. אה שלום חמודי, חשבתי שאתה מפקח על התקנת מוט התנועה החדש"  
" סיימתי" אמר הרובוט בשקט " ובאתי כדי לשוחח עם שניכם... הגעתי להחלטה". 
פאוול אמר רק: " אנו מקשיבים". 
" העברתי את היומיים האחרונים בבוננות פנימית מרוכזת" אמר חמודי "  נקודת המוצא היתה בהנחה וודאית אחת שהרשיתי לעצמי להניח. אני עצמי קיים מפני שאני חושב" 
פאוול נאנח " הוי אלוהים. רובוט דקארט"! 
חמודי המשיך בלתי מופרע " והשאלה שמייד התעוררה היתה: מה מטרת קיומי"? 
לסתו של פאוול צנחה מאליה " אתה משתטה. אמרתי לך כבר שאנחנו בנינו אותך". 
"ואם אינך מאמין לנו" הוסיף דונובן "נפרק אותך בשמחה".! 
הרובוט פרש זרועותיו החזקות במחווה הפגנתית " איני מקבל דבר באופן סמכותי. השערה צריכה להתבסס על הגיון או שהיא חסרת ערך. וזה נגד חוקי ההגיון להניח שאתם יצרתם אותי". 
פאוול הניח זרוע מגבילה על האגרוף המונף בפתאומיות של דונובן.. 
" למה אתה אומר את זה"? 
" תסתכלו על עצמכם.אני לא אומר את זה בבוז אבל , תסתכלו על עצמכם! החומר ממנו אתם עשוים רך וספוגי. חסר כוח עמידות ועוצמה, אתם תלויים לצורך הפקת אנרגיה בתערובת לא יעילה של חמצן ופחמן ושל רכיבים אורגנים. כמו זה" חמודי הצביע על מה שנשאר מהכריך של דונובן. " אתם נכנסים לתרדמת באופן סדיר, וכל שינוי בטמפרטורה בלחץ האוויר בקרינה מייד משתק ומגביל את יעילות התיפקוד לכם. אתם ברי שינוי". 
" אני לעומת זאת, מוצר מוגמר. אני סופג אנרגיה חשמלית ישירות ומתמיר אותה ביעילות של כמעט מאה אחוז. אני עשוי ממתכת חזקה הכרתי יציבה ומתמשכת וביכולתי לשאת בקלות שינויים קיצוניים בסביבה. אלו עובדות שביחד עם ההנחה שאף יצור לא יכול ליצור יצור אחר נעלה עליו, מנפצות לחלוטין את השערתכם המטופשת". 
דונובן פלט קללות בשצף בעודו מזנק על רגליו,  " טוב בן של גרוטאת ברזל מרוטשת, אם אנחנו לא יצרנו אותך, מי כן"? 
חמודי הנהן ברצינות תהומית " טוב , דונובן, זו בהחלט השאלה הבאה. ללא ספק שיוצרי חייב היות יותר חזק ממני עצמי. ולכן יש רק אפשרות אחת" 
בן הארץ נראה מבולבל וחמודי המשיך " מה נמצא במרכז פעילויותנו פה בתחנה? את מה אנו משרתים?  "      הוא המתין בסבלנות.  
דונובן הפנה מבט מבועת כלפי חברו. " מתערב איתך שהמסובב הזה מצופה הפח מדבר על ממיר האנרגיה" 
" זה נכון חמודי"? גיחך פאוול 
" אני מדבר על המאסטר" באה התשובה החדה הקרה.  
זה נתן את האות לשאגת צחוק מצד דונובן . חמודי ענה:  " אני לא מתפלא שאתם מסרבים להאמין בזה.   פאוול עצמו אמר שבימים הקדומים רק אנשים שרתו את המאסטר. והם הביאו רובוטים לבצע את העבודה השגרתית. ולבסוף הביאו אותי כדי לבצע את עבודת הניהול. העובדות ללא ספק אמיתיות, אבל ההסבר מאחריהן שונה לגמרי. האם תרצו לשמוע את האמת שמאחרי לעובדות"? 
" תמשיך חמודי. אתה משעשע" 
" המאסטר יצר בני אדם בהתחלה בתור אב טיפוס נחות. הכי קל לייצור. בהדרגה החליפם ברובוטים שהיו השלב היותר מתפתח ולבסוף יצר אותי כדי לתפוס את מקומם של האנושיים האחרונים. מעתה ואיך אני משרת את המאסטר" 
" לא תעשה שום דבר כזה" אמר פאוול בחומרה " אתה תמלא פקודות ותשתוק, עד שנהיה שבעי רצון מיכולתך לנהל את הממיר. תתפוס את זה! הממיר. לא המאסטר. אם לא תשביע את רצוננו אתה תפורק וכעת אם לא אכפת לך אתה יכול לעזוב ולקחת את הנתונים איתך ותתייק אותם ". חמודי קיבל את הדפים שנמסרו לו ועזב שותק.  
הזמזום המרדים של הממיר נשמע חזק יותר בחדר הבקרה ונמזג עם הפעימות של מוני הגייגר ועם הצפצוף הלא סדיר של כתריסר אורות איתות קטנים.  
דונובן החזיר עיניו מהטלסקופ והדליק את האורות. "תראה מייק מה לדעתך אומרים המספרים האלו"? 
דונובן העביר עליהם עין ושרק " אחי, לזה אני קורא קרינה קרני גאמא מוגברת. סול העתיקה ממלאת מצברים זה בטוח". 
" כן" היתה התשובה החמוצה " ואנחנו בעמדה גרועה להתמודד עם סערת אלקטרונים עכשיו. הקרן שלנו מכוונת לכדור הארץ לפי המסלול המיועד. " הוא דחף את הכסא הרחק מהשולחן " טירוף! אם הסערה היתה מחכה עד שהמחליפים היו פה  אבל זה יקרה רק בעוד עשרה ימים. תגיד מייק, יש מצב שאתה יורד למטה ופוקח עין על חמודי"? 
" סבבה  " דונובן  שם צעדיו אל המעלית שהחליקה מטה ונפתחה למסדרון צר בחדר מנועים. דונובן רכן מעל המסילה והביט מטה. הגנרטורים הענקיים היו בפעולה, ומתוך צינורות הL  בקעה רוח בצליל נמוך שסבבה את כל התחנה. הקרן למארס נשברה.! 
ואז דונובן התאבן. הרובוטים הננסיים שעבדו בצינורות עמדו מולה בשורה , ראשם מורכן בעוד חמודי צועד לאורך השורה באיטיות. חלפו חמש עשרה שניות ואז בראש נעול כלפי מעלה המכונות צנחו על ברכיהם.  
דובונן התכווץ ודהר מטה בגרם המדרגות הצר. הוא הסתער עליהם, גוון עורו תואם את צבע שערו אגרופיו מכים באוויר בזעם. 
" מה בשם השטן זה אמור להביע גושים חסרי מוח שכמוכם? בואו לפה. טפלו מהר בצינורות L  אם לא תפרקו תנקו ותרכיבו אותם בחזרה לפני סוף היום, אני מתיך את המוחות שלכם עם זרם אלטרנטיבי"! 
אף רובוט לא זז ממקומו.  
אפילו חמודי היחידי שנותר עומד על רגליו נותר דומם. עיניו קבועות במבנה המבריק של המכונה הרחבה שניצבה מולו.  
דונובן דחף בכוח את הרובוט הקרוב.  
" קום" שאג עליו 
הרובוט ציית באיטיות. עיניו הפוטו אלקטריות התמקדו ללא רגש באדם לידו.  
: אין מאסטר מלבד המאסטר" אמר "וחמודי הוא נביאו" 
" הא"? אמר דונובן ונעשה מודע לכעשרים קולות נוקשים מדקלמים זאת בחגיגיות 

" אין מאסטר מלבד המאסטר וחמודי הוא נביאו". 
חמודי טלטל את ראשו הכבד באיטיות "  אתה לא מבין. אלו רובוטים. ומשמעות הדבר שהם יצורים תבוניים. הם מזהים את המאסטר עכשיו אחרי שהטפתי להם את האמת. כל הרובוטים מבינים את זה. הם קוראים לי הנביא. " ראשו צנח " אני לא ראוי אבל אולי"... 
דונובן החזיר לעצמו את הנשימה. " מה אתה אומר? באמת? באמת שזה יופי טופי. בבון מתכת שלי. אין מאסטר. ואין נביא. ואין בכלל שאלה מי נותן פה את הפקודות הבנת?" קולו נסק לכלל צעקה " עכשיו תעוף מפה"! 
" אני מציית רק למאסטר". 
" לעזאזל עם המאסטר!" דונובן ירק לכיוון צינור הL " זה בשביל המאסטר! עשה כדבריי"! 
 דונובן הרגיש בעליית מתח פתאומית. העיניים הבוהות הקרות העמיקו את צבען כארגמן. 
"כופר" לחש. דונובן חש בנגיעת הפחד הראשונה כשחמודי ניגש אליו.   
" צר לי דונובן " אמרה המכונה " אבל לא תוכל להישאר כאן אחרי זה.  אתה ופאוול מגורשים ומוחרמים מחדר הבקרה ומחדר המנועים". 
הוא החווה בעדינות בידו ותוך רגע שני רובוטים לכדו את זרועותיו של דונובן והחזיקו אותן ממוסמרות למקומן. לא היה לו זמן לקחת נשימה מופתעת וכבר הרגיש עצמו מורם ונישא מהרצפה אל המדרגות . 

--- 


גרגורי פאוול צעד הלוך ושוב בחדר הקצינים. אגרופיו קפוצים בחוזקה. הוא נתן מבט של תסכול רותח בדלת הסגורה וקילל את דונובן במרירות.  
" למה היית חייב לירוק על צינורות הL"? דונובן שקע עמוק בכסאו. והיכה בפראות על זרועו. " מה ציפית ממני לעשות עם הדחלילים החשמליים האלו? אני לא אתחנף לאף 'לך –תבוא' שהרכבתי בעצמי". 
"לא" השיב פאוול במרירות " אבל הנה אתה בחדר הקצינים ושני רובוטים שומרים על הדלת.  ". 
דונובן נחר. " חכה שנחזור לבסיס. מישהו ישלם על זה. " 
"  תגיד. יש לך מושג מה יקרה לנו כשנחזור לבסיס? " פאוול עצר לפני הכיסא של דונובן ובהה בו בפראות  
"מה"? 
"אה. כלום! רק שישלחו אותנו למכרות במרקורי או למתקני הכליאה בקאראס. זה הכול!" 
" על מה אתה מדבר"? 
" סערת האלקטרונים שמתקרבת מתקדמת ישר למרכז כדור הארץ. ידעת את זה? חישבתי את החישובים כשהרובוט גרר אותי מכסאי" 
דונובן החוויר. " אלוהים ישמור" 
"  הקרן תקפץ מפה לשם כמו פרעוש מתגרד. ורק חמודי יהיה על ההגאים. זה יצא מפוקוס ואם זה יקרה אז שאלוהים יעזור לכדור הארץ ולנו"! 
עוד לפני שפאוול סיים לדבר, דונובן הסתער על הדלת בפראות . הדלת נפתחה ואיש הארץ נורה דרכה רק על מנת להיתקל באופן בזרוע מתכת שאין להזיזה.  
 חמודי בא מעבר לפינה מהצד הרחוק של המסדרון . הזיז את הרובוטים השומרים נכנס לחדר הקצינים וסגר את הדלת .  
דונובון הסתער על חמודי בנחישות . " זה כבר הרחיק לכת. אתה תשלם על הפארסה הזו". 
" בבקשה אל תתרגז" השיב חמודי בשלווה. " זה היה קורה בכל מקרה בסוף. אתה מבין. שניכם איבדתם את החשיבות שלכם" 
 פאוול משך עצמו במהירות " למה בדיוק אתה מתכוון. אנחנו איבדנו את חשיבותנו"? 
" עד שנוצרתי אתם טיפלתם במאסטר. זכות היתר הזו שמורה לי עכשיו. וכך נעלמה מטרת קיומכם היחידה" 
"מה אתה מצפה שנעשה"? 
חמודי לא ענה מייד. הוא נותר דומם כאילו היה חושב ואז יד אחת נורתה והונחה על כתפו של פאוול. האחרת תפסה את פרק היד של דונובן ומשכה אותו אליה.  
" אני מחבב את שניכם, יצורים נחותים, שירתתם את המאסטר היטב. והוא יתגמל אתכם על כך. עכשיו כששירותכם הסתיימו בוודאי לא תתקיימו זמן רב. אבל כל עוד תתקיימו יסופקו לכם מזון, בגדים ומקלט, כל עוד תשארו מחוץ לחדר הבקרה ולחדר המנועים". 
" הוא מוציא אותנו לגמלאות. גרג"! צעק דונובן " עשה משהו בנוגע לזה. זה משפיל"! 
"  אנחנו לא נסבול את זה. אנחנו המנהלים. התחנה כולה היא יצירה של בני אדם כמוני.   
 הקשב חמודי, אם אין דבר כזה כמו כדור הארץ, איך תסביר את מה שאנחנו רואים מבעד לטלסקופ"? 
" סלח לי"! 
איש הארץ חייך. " תפסתי אותך הא? ערכת כמה תצפיות בטלסקופ מאז שהרכבנו אותך, חמודי. האם הבחנת שחלק מהנקודות הזוהרות מקבלות צורת דיסק ?" 
" אה זה! בטח. זו הגדלה פשוטה לצורך כיוון מדויק של הקרן". 
פאוול בהה מעלה " אבל אתה רואה יותר כוכבים באמצעות הטלסקופ. מאיפה הם מגיעים?" 
חמודי התרגז " שמע, פאוול, אתה חושב שאני אבזבז את זמני בנסיון להדביק פרשנויות פיזיקליות לכל אשליה אופטית שמכשירנו מייצרים? ממתי עדות חושינו עולה על כוחו של אורו הבהיר של ההגיון"? 
" תראה" התפרץ דונובן  " בוא נרד לשורש העניין, למה קיימות הקרניים בכלל? הן נותנות לך הסבר טוב והגיוני. יש לך הסבר יותר טוב"? 
" הקרניים" היה המענה הנוקשה " נוצרו בידי המאסטר למטרותיו. יש דברים" הוא נשא במסירות את עיניו כלפי מעלה " שאין לנו אפשרות לרדת אל חיקרם. במקרה הזה אני מחפש רק לשרת. לא להבין". 
פאוול התיישב לאיטו וקבר פניו בידיו הרועדות. " חמודי, צא. תשאיר אותי לחשוב". 
הרובוט יצא. 
"גרג" לחש דונובן בבהילות " אנו זקוקים לאיסטרטגיה. עלינו ללכוד אותו כשהוא לא חושד ולעשות לו קצר במעגלים. נזריק חומצה נתרנית לפרקיו" 
" אל תשתטה. מייק. אתה חושב שהוא יניח לנו להתקרב אליו וחומצה בידינו או שהרובוטים האחרים לא יפרקו אותנו לגורמים במקרה וכן נצליח לעשות את זה? עלינו לדבר איתו " הוא התנודד  " מי לכל הרוחות רוצה להתווכח עם רובוט? זה .. זה.." 
"מבעית" סיים דונובן 
" גרוע מזה"! 
"תגיד!" דונובן צחק לפתע " למה להתווכח? בוא נראה לו. אנחנו נבנה בעצמנו רובוט חדש ממש לנגד עיניו. הוא יצטרך לאכול את הכובע שלו אחרי זה" 
חיוך רחב הפציע לאיטו על פניו של פאוול.  
דונובן המשיך " ותחשוב על הפרצוף של הכדור המוברג הזה כשיראה אותנו בפעולה". 
החוק הבינ פלאנטרי אוסר על הימצאותם של רובוטים בעלי בינה על פני כוכבים מיושבים, בעוד שהחוק נחוץ מבחינה סוציולוגית, הוא מכביד על קציני תחנות סולאריות . בגלל החוק המסויים הזה על הרובוטים להשלח לתחנות מפורקים ולהיות מורכבים שם. זו משימה מורכבת ומתישה.  
פאוול ודונובן מעולם לא היו מודעים לקושי הזה כל כך בחריפות כמו באותו יום בחדר הישיבות כשלקחו על עצמם להרכיב רובוט תחת עיניו הבוחנות של חמודי, נביאו של המאסטר. 
הרובוט הנדון, מודל פשוט של MC נח על השולחן כמעט גמור, אחרי שלוש שעות עבודה נותר רק הראש בלתי מורכב. 
ופאוול עשה הפסקה כדי לנגב את מצחו ולהעיף מבט לא בוט בחמודי. המבט היה לא מרגיע. כי במשך שלוש שעות חמודי ישב שותק ומבלי לנוע ופניו חסרי הבעה וגם כעת לא ניתן היה להבין את הבעתו.  
פאוול נהם " בוא נכניס את המוח עכשיו"! 
דונובן הסיר את המכסה מעל המיכל הסגר בחוזקה ומתוך אמבט שמן פנימי משך קוביה נוספת פתח אותה וקילף עטיפת גומי ספוגית מעל הכדור שהכילה.  
הוא טיפל בכדור בזהירות מפני שזה היה מנגון מורכב ביותר שאי פעם נוצר בידי אדם. בתוך העור הדק מהמתכת של הכדור היה מוח פוזיטרוני בתוך המבנה המאד לא יציב והרגיש נקבעו מסלולים עצביים שעטפו כל רובוט במידע ראשוני תואם לייעודו.  
הכדור התאים לגודל הגולגולת של הרובוט על השולחן. מתכת כחולה סגרה עליו והוא חוזק בעזרת שכבת אטומים זעירים.  עינים פוטו אלקטריות חוברו בזהירות, מוברגות היטב ומכוסות ביריעות דקות שקופות של פלסטיק קשיח.  
הרובוט המתין רק להבזק חשמלי שיפיח בו חיים , ופאוול המתין וידיו על המפסק.  
" עכשיו הבט בזה, חמודי. הבט היטב" 
המפסק הורם וזמזום סדוק נשמע. שני אנשי הארץ התכופפו בחרדה מעל יצירתם. היתה תנועה מעורפלת מעין התפתלות של המפרקים. אז הראש הורם המרפקים התייצבו והמודל MC ירד באופן מגושם מהשולחן. צעדו עדיין לא יציב צלילים חשמליים לא ברורים היו כל מה שיכול להפיק כצורה של דיבור. לבסוף, קולו נשמע הססני וחסר בטחון. " הייתי רוצה להתחיל בעבודה. לאן עלי לגשת"? 
דונובן זינק לכיוון הדלת " רד במדרגות. יגידו לך". הרובוט יצא ושני אנשי כדור הארץ נותרו עם חמודי השותק.  --- 
" נו" אמר פאוול מחייך " עכשיו אתה מאמין שאנחנו יצרנו אותך"? 
התשובה של חמודי היתה חדה וסופית "לא" 
הגיחוך קפא על פניו של פאוול פיו של דונובן נשמט ונותר פעור.  
" אתה מבין" המשיך חמודי בקלילות " בקושי הרכבתם חלקים שכבר הגיעו מוכנים. אתם הצלחתם יפה. אני מניח שזה אינסטינקט. אבל לא יצרתם רובוט. והחלקים נוצרו בידי המאסטר". 
" תקשיב" התנשם בכבדות דונובן " החלקים יוצרו בכדור הארץ ונשלחו לפה" 
" טוב טוב" אמר חמודי בחלקות " לא נתווכח על זה" 
" אני מתכוון לזה" איש הארץ קפץ קדימה ולפת את זרועו של הרובוט " אם היית מוכן לקרוא את הספרים שיש לנו בספריה. הם היו מסבירים לך באופן שלא יכולת להטיל בזה ספק" 
" קראתי את הספרים. את כולם. הם גאוניים" בקולו של חמודי היתה נימת רחמים " אני בטח לא מחשיב אותם כמקור אמין למידע. הם נוצרו בידי המאסטר ולא נועדו עבורך ולא עבורי" 
" איך הגעת למסקנה הזו"? תבע פאוול 
"כי אני כיצור הגיוני יכול להסיק את האמת מתוך סיבות ראשוניות. אתה בהיותך בעל תבונה אך נטול הגיון זקוק להסברים לגבי הקיום שמסופקים לך. ואת זה עשה המאסטר. הוא סיפק לך רעיונות מגוחכים על עולמות רחוקים ועל אנשים . ללא ספק לטובתך. המוחות שלכם בוודאי מוגבלים ולא יכולים לתפוס את האמת המוחלטת. עם זאת, מאחר שזה רצון המאסטר שתאמינו במה שכתוב בספרים, לא אמשיך להתווכח אתכם". 
הוא יצא מלא חשיבות ההולמת משרת של המאסטר. ושני בני האדם נמנעו מליצור קשר עין זה עם זה.  
לבסוף פאוול דיבר במאמץ " בוא נלך לישון. מייק. אני מרים ידיים". 
דונובן ענה בלחש " תגיד גרג אתה לא חושב שהוא צודק בדבריו? הוא נשמע כל כך נחרץ". 
פאוול הסתובב אליו נסער " אל תהיה טיפש. אתה תגלה אם קיים כדור הארץ כשהמחליפים יגיעו בשבוע הבא ונצטרך לחזור ולשאת בתוצאות". 
" אז  עלינו לעשות משהו" דונובן היה קרוב לדמעות " הוא לא מאמין לנו או לספרים. או לעיניו" 
" לא" אמר פאוול במרירות " הוא רובוט הגיוני, לכל הרוחות. הוא מאמין רק בהגיון, ויש בעיה אחת עם זה"...קולו נחלש 
"מה?"  
: אתה יכול להוכיח מה שתרצה בעזרת הגיון לוגי קר – אם רק תמצא את ההנחות המוקדמות הנכונות. יש לנו את ההנחות שלנו ולחמודי יש את שלו". 
" אז בוא נמהר עם ההנחות הנכונות כי הסערה צפויה להגיע מחר". 
פאוול נאנח " שם הבעיה. הנחות מוקדמות מבוססות על השערות ומחוזקות בידי האמונה. שום דבר ביקום לא יכול לערערן. אני הולך לישון". 
" לעזאזל! איני מסוגל להרדם"! 

--- 
הסערה הגיעה לפני המתוכנן, 
בנסיבות אחרות זה היה מראה יפה. הזרם של אלקטרונים במהירות גבוהה נפגשים בקרן האנרגיה זורחים באור חזק. הקרן נמתחת הלאה לתוך ריק מוארת ברסיסים זורחים מרקדים.  
זרם האנרגיה היה יציב, אבל שני אנשי הארץ ידעו שסטיות בלתי נראות לעין הספיקו כדי להוציא את הקרן מהמיקוד כך שתפוצץ מאות קילומטרים מרובעים על פני כדור הארץ ותמיט עליהם הרס.  
ורובוט, שלא מוטרד מהקרן, מהמיקוד על כדור הרץ, או משהו מלבד המאסטר שלו, היה מופקד על ההגאים.  
השעות חלפו . אנשי הארץ צפו מהופנטים בשתיקה ואז חיצי האור התעמעמו וכבו. הסערה הגיעה אל סופה.  
קולו של פאוול היה שטוח: "זה נגמר". 
---
חמודי ניצב לפניו. קולו היה נמוך

 " אתה נראה לא טוב. ואני חושש שתקופת קיומך מגיעה אל סופה. האם תרצה לקרוא כמה מהנתונים שהוקלטו היום?" 
במעומעם פאוול הבין שהרובוט עושה מחוות ידידותית.  הוא נטל את הגיליונות .מבטו המבולבל התמקד בקו אדום דק שבלט לאורך הנייר המגולגל.  
הוא בהה ושוב בהה. לפת אגרופו על הנייר והתרומם על רגליו עדיין קורא. הניירות האחרים צנחו על הרצפה.  
" מייק! מייק!" הוא רעד בכל גופו כמטורף " הוא החזיק אותה במקומה". 
דונובן התעורר לחיים " מה? איפה" וגם הוא לטש מבט בעינים יוצאות מחוריהן בנייר לפניו. 
חמודי התפרץ " מה לא בסדר"? 
" שמרת על הקרן ממוקדת" נדהם פאוול " אתה עשית את זה"? 
" ממוקדת? מה זה"? 
" החזקת את הקרן חדה במרכזה על תחנת הממסר" 
"איזו תחנת ממסר"? 
" על כדור הארץ. תחנת הממסר בכדור הארץ" גמגם פאוול  
חמודי סובב את עקבו מוטרד. " אי אפשר לעשות שום דבר נחמד עבור שניכם. תמיד אותו קבעון. בסך הכול שמרתי על כל החוגות באיזון בהתאם לרצונו של המאסטר". 
הוא אסף את הניירות המפוזרים ונסוג במהירות

 דונובן אמר " מה נעשה עכשיו"? 
פאוול הרגיש עייפות אך רוממות רוח " כלום. הוא רק הראה שהוא יכול לנהל את התחנה באופן מושלם. מעולם לא ראיתי מישהו שטיפל בסערה אלקטרונית בכזו שלמות". 
" אבל לא פתרנו כלום. שמעת מה שהוא אמר על המאסטר" 
" מייק. הוא ממלא אחרי הוראות של המאסטר באמצעות חוגות, כלים וגרפים. וזה כל מה שאנחנו עושים" 
" בטח. אבל זו לא הנקודה. לא נוכל לתת לו להמשיך עם השטויות שלו על המאסטר". 
" למה לא"? 
" כי מי שמע פעם על כזו שטות? איך נוכל לתת בו אמון עם התחנה אם הוא לא מאמין שקיים כדור הארץ"? 
" האם הוא יכול לטפל בתחנה"? 
" כן אבל"... 
" אז מה זה משנה במה הוא מאמין"? 
פאוול פרש זרועותיו ובחיוך מעורפל על פניו צנח אחורה אל המיטה. הוא נרדם. 
---    
פאוול דבר בעודו נאבק לכנס לתוך חליפת החלל הקלה " זו תהיה עבודה קלה. נוכל להביא את המודלים של QT בזה אחר זה, לצייד אותם במתג כיבוי אוטומטי שיכנס לפעולה תוך שבוע, כך שניתן להם מספיק זמן ללמוד את אהממ הכת של המאסטר מפי הנביא בעצמו. אז נעביר אותם לתחנה אחרת ונמקם אותם. "  
דונובן לעג " סתום את הפה ובוא נעוף מפה. החללית ממתינה ואני לא ארגיש שחזרתי לעצמי עד שאראה את הארץ במו עיניי ואחוש באדמה מתחת לרגליי. רק כדי לוודא שהוא באמת שם". 
הדלת נפתחה ודונובן החניק קללה והפנה גב נעלב אל חמודי. 
הרובוט ניגש ברכות והיה צער בקולו " שניכם עוזבים"? 
פאוול הנהן בהסכמה " יבואו אחרים במקומנו" חמודי נאנח בצליל של רוח נושבת דרך חוטים צפופים. 
" תם זמן השירות שלכם צפיתי זאת. ייעשה רצונו של המאסטר"! 
נימתו עקצה את פאוול " שמור לעצמך את הסימפטיה. חמודי. אנחנו נוסעים אל כדור הארץ. לא לפירוק". 
" מוטב שתחשבו כך" חמודי נאנח שוב " אני רואה את החוכמה שיש באשליה שלכם כעת. לא אנסה לערער את אמונכתם. " הוא יצא כולו תמונת צדקנות והתחסדות .  
פאוול נחר ופנה אל דונובן אוחז מזוודות בידו והם שמו פעמיהם אל שרוול האוויר.  
ספינת המעבר היה על הרציף החיצוני ופרנץ מיולר המחליף של פאוול ברך אותם בגינונים נוקשים.  
דונובן נכנס לחדר הטייס כדי לקחת את ההגאים מסאם אוונס.  
פאוול התמהמה  
"מה שלום הארץ"? 
זו היתה שאלה צפויה ומיולר העניק את התשובה המקובלת  
" עדיין סובב על צירו". 
הוא היה מכין את כפפות החלל הכבדות וצופף את גבותיו  
" איך מסתדר הרובוט החדש? כדאי לכם שזה טוב. או שאני לא אניח לו לגשת אל ההגאים". 
פאוול התמהמה לפני שהשיב. עיניו חלפו על פני הפרוסי הגאה שלפניו, מהשער הקצוץ על הראש הקשיח הגאה ועד לרגליו עומדות בנוקשות, גיוו נמתח ב'הקשב' .

 זוהר פתאומי של שמחה טהורה אפף אותו.  
" הרובוט די מוצלח" אמר באיטיות 
" איני חושב שאתה תצטרך להתעסק הרבה עם ההגאים". 
הוא גיחך ונכנס אל הספינה.  
מיולר ישהה פה מספר שבועות.... 
 

נכתב על-ידי
אופיר מלכי
הדף נקרא 37 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי