אלקזר

"תסובב אותו כבר!, נו תסובב גם אתה טיפה" הוא צעק אליי מזיע כולו.

אבל בדיוק בשנייה הזו עלה הירח השלישי של נפטון וצבע את האופק בלבן. לא יכולתי להתיק עיניי מהמראה למרות שראיתיו כבר באלפי זריחות, הרגשתי איך האחיזה נשמטת מידיי והכל נראה לי פתאום שטותי ולא חשוב.

אלקזר ואני עבדנו כבר כמה שנות אור ביחד, עוברים בין כוכבי הלכת מסובבים כל פעם כל אחד טיפה בכדי לשמור על תמונת השמיים הנכונה. אלקזר לא היה צריך לבקש שוב, אחזתי את קצות זרם הגולף ונתתי לארץ דחיפה קטנה.

 "מה קרה לך היום?" הוא שאל אדום כולו, עיניו הצוחקות נעלמו כמעט לחלוטין.

 אבל אני ידעתי מה צריך לעשות כדי שהוא ישכח לרגע את הפספוס הקטן שלי ויסלח לי. "אתה יודע מה ההבדל בין שמש לירח?" שאלתי ולא הצלחתי שלא לחייך.

 "תלוי איזה ירח" הוא השיב ברצינות.

 "אבל איזו שמש?" עניתי ונחנקתי מצחוק.

הוא הביט בי, עיניו מתרחבות לאיטן ושפתיו נמתחו לאורך פניו למן חיוך עייף שכזה. מפיו נמלטה רק אנחה שקטה שרק אני שמעתי. "מחרתיים ועדת העננים השנתית שלי" הוא לחש כשהתקרבנו למאדים. אני בטוח שראיתי את ידיו רועדות מעט.

 "וממה יש לך לחשוש? שאלתי וחיפשתי נקודת אחיזה על ענני האבק של הכוכב האדום.

 הוא היה רקיעאי וותיק ומנוסה והכיר כל פסיק על כל כוכב. הרוחות היו נחלשות כשהיה עובר לידן והעננים מתלחשים ללא קול: זה אלקזר, כן, ההוא מהמפץ הגדול.

 "אני בטוח שגם הועדה יודעת שהגיע הזמן שלך להתקדם" אמרתי ודחפתי את מאדים חמש מעלות צפונה.

 אלקזר הביט בי ושתק.

הכרתי כבר את מצב הרוח הזה. כל שנה לפני הועדה זה היה אותו הדבר. הוא נשאר דרוך ושקט עד יום לפני הועדה ואז בהבהוב זנב שביט התהפך וצחק איתי בשחרור מכל קרן שמש. הוא היה מסכים אז לדלג איתי בין המטאורים ולספור זריחות. ככה אהבתי אותו יותר.

 "בוא נעשה רגע הפסקה, יש לי משהו להראות לך" אמרתי ומשכתי בגלימת האבק הגלקטי שלו.

 "וואוו, מתי זה קרה?" הוא שאל ופיו נותר פעור.

 "רציתי לשמור את זה בסוד, אבל אני אוהב אותך כל כך, מזל טוב אלקזר! נולד לנו כוכב חדש!" חיבקתי אותו כתף לכתף והבטתי לעבר השני כשניגב את הדמעות.

 "אבל איך ידעת-?" הוא לא הצליח להסתיר את פליאתו, "אתה יודע כמה שנים אני כבר לא חוגג יום הולדת?"

 "יותר מדי שנים, זה בטוח!" אמרתי ומעכתי אותו עוד טיפה לעברי. "יום הולדת נתפס כחגיגה ארצית בטעות, הספירה ממשיכה גם כשהדמות משתנה, ותראה איזו הפתעה נעימה זו לגלות שגם פה חוגגים איתך. נצטרך לחשוב על שם בשבילו."

 "אושר" הוא אמר והסתובב אליי, עיניו מחייכות.

 "אושר!" הסכמתי מיד.