זיעה

כבר בשדה התעופה, כשבא עוזי לפגוש אותנו כקבוצה ולהדריך אותנו בחו"ל- נכרו תחת בתי שחיו פלגי זיעה בולטים במיוחד.                                                                   כתיירים פוטנציאליים לקוסטה ריקה לא עסקנו בדברים מעין אלו, ובכל זאת לא ניתן היה להתעלם מקיומם.                                                העלייה למטוס הייתה מהירה ובקושי הספקנו להעיף מב בדיוטי פריי. מה כבר יכול היה לקסום לנו? המחירים היו כמו בארץ בחנויות הרחוב הכי שכיחות. כשהגענו לחו"ל, לא ממש הופתענו לגלות, שנפלנו על מדריך גרוע במלוא מובן המלה: לא התמצא בלוחות זמנים, איחרנו למוזיאונים, או הגענו בימים סגורים שלהם, המלונות היו גרועים. באחד הלילות, חשתי ריח עובש, הדלקתי את האור וגיליתי טפטוף גלוי של נוזלים לאורך הקיר שמאחורי הארון. פטריות נאות למראה כבר צמחו שם ונתקפתי גועל שלא לומר קוצר נשימה מהאוויר המעופש שנשמתי.  הזעקתי את המנקה וזו כביכול הופתעה, מלמלה דברי התנצלות בספרדית: "אקסקוזה--- סניורה." והתייצבה כעבור שנייה עם פן בידיה. התחלתי לצחוק על הסיטואציה, האם היא באמת התכוונה לייבש כל הלילה את הקיר בפן? הרי הטפטוף נמשך- זה היה כמעשה סיזיפוס עם הסלע....       לאחר כעשר דקות שילחתי אותה לדרכה לא לפני שדרשתי שתביא נייר טואלט חדש ושלם, כי היה עלי להסתפק בשמינית גליל. המנקה טרחה וכרכרה סביבי, כאילו בקשתי ממנה להוריד לי את הכוכבים משמיים- הכול היה דרמטי ללא ספק.. איכשהו העברנו את שבעת הימים שם בקוסטה ריקה עם זיכרונות מרירים חמצמצים. הגי היום האחרון לעלות למטוס לשוב ארצה.                                                      עוזי נכנס לפעולה באופן מוגזם. אנו הקבוצה חשנו במתח שלו העז: נתפס לו הצוואר, אז הוא הופיע מלופף בשל ענק, שסרבל גם כך את תנועותיו. הוא לא שלט בספרדית וכל העת התייעץ בדלפק המלון מתי שעת הטיסה ולמי להודיע על אישור עלייה למטוס. "אני מציע לכם, שתארזו חמש שעות לפני הטיסה, כי אין לדעת, מתי באמת המטוס ימריא" אמר לנו בלחץ אימתני. התכנסנו בלובי של המלון למסירת המפתחות. ראיתי את עוזי חיוור כסיד. עיניו נראו מתרוצצות בחוריהן. הוא הביט בנו ולעבר דלפק הקבלה. פתאום נעלם והופיע בחולצה אחרת, משובצת. כנראה הזיעה הכריעה אותו תחתיה. המעשה חזר על עצמו עוד פעמיים לפחות. כשחיפשתי אות כבר לא ידעתי, באיזה צבע החולצה האחרונה שלבש. "מתברר, שאין אוטובוס לשדה, חברה' נצטרך לשלוח אתכם במספר מוניות- אין ברירה" התנצל בטון חברות מעושה.. האמת כשנכנסנו למטוס ארצה- כבר לא האמנו שאנו על הטיסה הנכונה וליעד הנכון. מי שלא מסוגל- לא צריך לקח תעל עצמו ג'וב שלא נועד עבורו.

נכתב על-ידי
שולה ברנע
סופרת ומשוררת
הדף נקרא 19 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי