ייסורים

יש עוד הרבה מדרגות? הסבל באוברול הירוק שאל את הסבל בחולצה השחורה. זה מחה את הזיעה ממצחו והביט מעלה, אל חריץ האור המרוחק. אני לא יודע, החולצה השחורה ענה לו. בתגובה לתשובה המתסכלת, האוברול הירוק נשף בכבדות, בנסיון כפול לפלוט מעט מחום גופו הבלתי אפשרי, ואולי להקל ולו במעט על הצרימה שחש בנפשו. אני שומע צלצולים באוזניים, אמר לבסוף לחולצה השחורה. אל תגזים אחי, זה הדף את האמירה המייאשת. לאחר מכן תפס קצה בד בצווארון חולצתו, וטילטל אותה שוב ושוב כדי לצנן את גופו. לאחר שחש מעט הקלה אמר: בוא ניתן פוש אחרון, כמה כבר יכול להיות שנשאר? האוברול הירוק הביט על ארגז טלווזיית ה-OLED השטוחה בגודל שישים וחמישה אינץ' וקילל חרישית.


שני הסבלים הרימו את הארגז באופן מתוזמן, והמשיכו לטפס, מדרגה מדרגה, בזהירות אינסופית שלא להפיל את הארגז המקודש. ללקוח, ימש"ו, שממתין להם בקומה השביעית, יש אחריות לשלוש שנים שכוללת בתוכה את הכל – חוץ מנזקי הובלה. שני הסבלים ידעו היטב את משמעות הדבר. לבוא במגע עם לקוחות שאינם שבעי רצון היא חלק מהשגרה עבור העוסקים במשלח ידם, אך לקוח שמקבל מוצר עבורו שילם במיטב כספו, שהמתין עבורו ימים כלילות, ולבסוף קיבל אותו פגום – היה גרוע מהשטן בכבודו ובעצמו. ואם זה לא הספיק, אז לדווח על התקלה לדרג הנהלה היה גרוע יותר ממקלחת במים רותחים. שניהם כבר היו שם בעבר, והעדיפו להמנע מצלקת קרב חדשה.


לאחר שעלו קומה נוספת, האוברול הירוק פלט: בוא, בוא נעצור רגע. את המילים ירק במן גניחה, ואילו הסבל בחולצה השחורה לא היה מגיב בזמן, אז שחרור הארגז מידיו של האוברול הירוק היה עולה להם ביוקר. האוברול הירוק הניח את קצות הארגז על נעלי העבודה הרותחות, מאפשר מנוחה קצרה לכפות ידיו. רצועות כתפיו שרפו, אמות זרועותיו שחררו גלי כאב פועמים שהתפשטו ליתר חלקי גופו. לאחר מספר שניות של מנוחה חש את דופן הארגז הכבד לוחצת באופן ממוקד על רגליו. לא היה מדובר רק בסוגיית כובד משקל, אלא בלחיצה מהסוג המעצבן, זאת שמרגישה כדקירה חדה ומתמשכת. ואם לא היה דיי בכך, לאחר מספר שניות מרגע שעצר חש את אותם השרירים באמות זרועותיו מתחילים להתכווץ במהירות גבוהה. לפני שהספיק לפלוט הברה התהדקו ללא פשרה. הסבל באוברול הירוק התחרט שעצר למנוחת הבזק, שבמקור עשה בכלל משום שחש שעוד רגע יפיל את הארגז.


בוא נמשיך, אמר לבסוף לחולצה השחורה משום שהבין שהדרך היחידה שהכאב יפסיק הוא להמשיך ולסחוב. הדרך לגמור את זה היא להגיע אל היעד. הוא רצה להרחיב ולחלוק את מה שקרה בכמה הרגעים החולפים, אך הרגיש שאין בגופו מספיק כוח חיות כדי לחלק למשימות חסרות תכלית. הסבל בחולצה השחורה מחה שוב את קילוח הזיעה שחדר לעיניו, הנהן להסכמה, וטפס שוב את הארגז.


הם הרימו וסחבו עוד. לאחר שתי קומות נוספות הסבל באוברול הירוק כבר לא היה בטוח האם הוא עדיין מסוגל לשלוט בידיו באופן מודע. הוא המשיך לחוש בהן, אך הן הרגישו לו רחוקות מאוד, לפחות כמה מטרים מתחת לסנטרו ולארגז. והישבן, גם הוא התחיל להתכווץ ולדאוב. בשלב הזה גם איבד הספירה. כמה קומות הם עלו? הוא הרגיש כאילו לא בקומה השביעית היה מדובר, אלא היה מדווח שעלו לפחות עשר. הוא הביט על הסבל בחולצה השחורה. פניו היו אדומות ומיוזעות. אין ספק שהשקיע מאמץ, אבל זה לא נראה כאילו עבר את אותה מסכת עינויים כמוהו. אולי הבן זונה מתאמן בזמנו הפנוי? אולי הוא פשוט בנוי יותר לעבודה? אולי הוא פשוט לא בכיין כמוני? הסבל באוברול הירוק שנא אותו.


הם עלו עוד קומה. ועוד קומה. הם עלו וטיפסו, ולבסוף, בתוך הטשטוש של ערפול ההכרה, האוברול הירוק שמע: הגענו. קריאת הנצחון הייתה עייפה ומובסת. החולצה השחורה הניח את צד הארגז שאחז. האוברול הירוק שעיבד את המסר באיטיות רבה, קלט לבסוף את התמונה והניח את הדופן שלו. הקלה אלוהית שטפה את גופו.


הסבל בחולצה השחורה דפק על הדלת. לאחר מספר רגעים פתח אותה הדייר, בחור נמוך בטרנינג וגופיה כחולה, שהרכיב משקפיים במסגרת עגולה. אינטיליגנט מסריח, האוברול הירוק חשב. שני הסבלים הרימו והכניסו את הארגז לדירתו. כעת היו צריכים לבדוק את שלמות המסך. החולצה השחורה החל לפתוח את הארגז במרץ. האוברול הירוק הביט עליו מהצד, ואז על הלקוח הנינוח והרענן.


החולצה השחורה משך בעדינות את המסך המבריק, והחל לבחון אותו בדקדקנות, כאשר צליל חבטה עזה הדהד בדירה. הוא הרים את ראשו בחדות, וגילה את האוברול הירוק חובט בפעם השנייה בלקוח בעזרת אגרטל זכוכית. הכל קרה כל כך מהר, שרק לאחר החבטה השביעית, כאשר הבחור כבר לא התנגד והקירות מסביב כוסו בנתזי דם, הניח בעדינות את המסך, והחל לצרוח באימה.

נכתב על-ידי
המהנדס
https://textengineer.wixsite.com/telescreen
הדף נקרא 30 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי