דף #5270

על חוף הים

החוף היה שומם מאדם.

השעה הייתה 6:00 השכם בבקר. אחז בי חשק עז, לנסוע לחוף הסלע בבת ים. רק קמתי מהשבעה על אבי והיו בי כסופים עזים להביט במים הכחולים ובגלים, לשאוף את מלח הים והאוויר בקרבתו, כמו שנהגנו יחד לעשות כן.                                                                                                הצטיידתי בבקבוק מים ובקרם שיזוף. כרווקה בגיל בשל למדיי, לא היו לי כל עכבות או חובות, על כן הרשיתי לעצמי להסיר את החלק העליון של הביקיני, למרוח קרם נגד שיזוף, לרבוץ ל מגבת ולהתמסר לחסד או לשבט של קרני השמש.                                                                             אט אט החלו המתרחצים להגיע ובתחילה קבוצת רוסים ,שדברו בקולי קולות בשפתם. לידם כלל לא התביישתי להיראות חשופה, כולם שם היו בני 80 + שחלקם לא בדיוק רואים או שומעים את אשר בסביבתם. לזמן מה כנראה נמנמתי, אך התעוררתי לקולות רמים. כשפקחתי את עיניי התגלה לי מחזה מזוויע: אב צעיר אחד רוסי לפי שפתו לתינוקו, עמד בפיסוק גדול על החול וסובב את הקטנטן במעגלים חוזרים ונשנים עשרות פעמים כמו שמסובבים גלגל הולההופ באוויר. הוא לרגע לא עצר רק החליף בכל פעם איבר שבו החזיק: פעם יד ימין פעם רגל שמאל וחו. התינוק לא בכה, והיה נראה כבובה, לא כיצור אנושי. "תפסיק את זה, תפסיק!" החלו אנשים מהקהל המסתופף קוראים בקולות שבר והיסטריה, אך האיש היה אחוז אמוק המשיך והמשיך. דממת התינוק הייתה הנוראה מכל קול. התפלצתי למראה, לא מצאתי מנוח. התרשמתי, שהאיש לא יפסיק, אלא אם משהו יבלום אותו בכוח. "תבוא מהר, בהול!" ציוויתי בתחנת מד"א על החובש התורן. הוא ניגש אתי למתעלל תפס ביד המסובבת וקרא: "סטופ, די"!! האיש הופתע, הביט אל החובש בעיני עגל וחדל מתנועותיו. במקביל הוזעקה משטרה. "תכנס אדוני לניידת" פקדו עליו.שוטרת לקחה את התינוק בעדינות אינסופית ולטפה אותו ברוך. אחרי כן קרסתי על המגבת נסערת וחושבת "למה קיימת זכות לאחד כזה להיות הורה!?

נכתב על-ידי
שולה ברנע
סופרת ומשוררת
הדף נקרא 10 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי