גור כלבים חלק אחרון

לא עלה על דעתה שאנדריי מגן על עצמו מפני רגשותיו כלפיה. תסריט הדחיה והניתוק פעל אצלה בעוצמה כה רבה.

באחד הערבים שנראו אינסופיים, בהם ישבה ובכתה. משחזרת רגעים יקרים מפז שהבינה שהיו חסרי משמעות עבורו ותהתה כיצד יכול אדם לגלם דמות כלפי חוץ ,כאשר כלפי פנים הוא אדיש, שמעה שריטות בדלת. על הסף, עמד גור כלבים לבן, חייכני ,משורבב לשון, נטול קולר. שהסתער אל תוך הדירה והחל מתרוצץ ומרחרח בכל פינה. כשהגיע למטבח ומצא על הרצפה פיסת פיצה ישנה וקשה, החל לועס אותה במרץ בהבעת תענוג ניכרת.

לראשונה, מזה חודש הפציע חיוך על פניה . היא צילמה אותו ותלתה מודעות על עמודי חשמל ובמכולות השכונתיות. אך איש לא ביקש אותו מידיה. מדי ערב הצטנף הגור לצידה וליקק את פניה במסירות אינסופית. ברגע ששבה מיום עבודתה, זינק בשמחה היסטרית אל בין זרועותיה, מייבב כמאשים. אותה שנטשה אותו לפרק זמן כה ממושך. כעבור חודשיים, השלימה אלה עם מערכת היחסים הכפויה , העניקה לו את השם 'לב' וקבעה תור אצל ווטרינר.

במפגש אצל שחר אמרה: " לב נעקר מהשורש, ננטש, נבעט, איבד את הכול והתחיל מחדש" הפסיכולוג היה מרוצה.

הווטרינר שמו פאול, צעיר סימפטי ,עגלגל מעט באיזור הבטן ועיניו שחורות ומלאות הבעה. מישש את לב בעדינות וליטף אותו בחיבה. הגור נשך את אצבעותיו ופאול צחק בלבביות וחיסן אותו .

 " זה כלב מעורב, אלו הכי חכמים ומאריכי ימים" בישר והזמין אותה לארוחת ערב במסעדה איטלקית. ולמרות שלא היה לה תאבון, לא לאוכל ולא לרומנטיקה, נעתרה להזמנה מפני ששחר עודד אותה להתחיל לצאת .

 “לאנשים נורמלים מקום בטוח זה מקום של טבע ושלווה" אמרה ללין "המקום הבטוח שלי הוא מקום של אובדן, נטישה, ואבל לא מעובד".

“צאי מזה" פסקה לין.                               

, הם קבעו להפגש במסעדה איטלקית קטנה וביתית. מתוך התנגדות פנימית סרבה להתגנדר לקראת הפגישה ולבשה ג'ינס מהוה וחולצת טריקו. שמחה לגלות שגם הוא התלבש בפשטות שגרמה לה תחושת נוחות שהמסה את הקרח. הזמינו פסטה ברוטב שמנת ופטריות ובקבוק יין אדום חצי יבש. לקינוח, הזמין גלידת שוקולד עשירה ומפנקת וכשגילה שמיעטה לאכול מהגלידה, גדש כפית ותחב אותה לפיה.

 ‘חיים רק פעם אחת’ אמר ‘למה לבזבז זמן בהתלבטויות ובהתנצלויות’?

 מעט מעט נטשו אותה המבוכה והחרדה. לשמחתה, גילתה שלפאול אין חלומות ופנטזיות בלתי ממומשים. בילדותו רצה לטפל בבעלי חיים ולמד ברצינות במשך עשר שנים כדי להגשים את חלומו. הוא היה צעיר מעשי וחרוץ. בעל תחושה פנימית של התמצאות. כעת, היה מעוניין בה.                                          

 תוך חצי שנה, עברו אלה ולב להתגורר ביחד עם פאול. לשמחתה של אימה ג'ולייט שברכה על השידוך.

" בוודאי שיש אצלו פגמים" אמרה מהורהרת " אבל נראה לי שאלו מהסוג שאפשר לחיות איתם בשלום".

טומאש המתאפק שלא לומר משהו בשבחי האופטימיות והחשיבה החיובית, הניח אומלט קמח חומוס ועשבי תיבול בצלחתה ושלח אליה חיוך.

כעבור שנה, בהתה בשני הפסים הכחולים שהופיעו על מקלון לביצוע בדיקה ביתית של הריון.                 

  פאול הודיע בשמחה שכעת היא חייבת להינשא לו כי הוא ‘בחור מהדור הישן’ וחיבק אותה בעודה מתייפחת על כתפו הרחבה. לב כשכש בזנבו וליקק את כפות רגליה.

שחר אמר שיש להם זמן עד ללידה כדי ל’עבד את חווית ההורות'. אבל נראה לו ש"הכול יהיה ממש בסדר".

   יומיים לפני החתונה, קיבלה חבילה. מאנדריי. היא לא ידעה כיצד גילה שהיא עומדת להינשא. אולי מדף 'פייסבוק' של חברה. כשפתחה את החבילה גילתה ששלח בקבוק וודקה ודיסק שעליו התנוססה תמונתו. נרקסיסטי כתמיד.

אלה השליכה את הדיסק לפח האשפה בתחושת מרירות קלה שהפכה במהירות לתחושת ניצחון ויצאה אל הגינה שטופת השמש שם ערך פאול את השולחן. מניח בצלחתה ערמת פנקיקיים ממולאים גבינה מתוקה ולצדם צלחת תותים ריחניים.

 הם ישבו ושתו ואכלו. לב ישב לרגליה ותלה בה מבט מעריץ ואוהב מדי פעם הרים אפו ורחרח את האוויר.

רוח קלה נשאה ריח קלוש של עשן מדורות ומלח מן הים.



נכתב על-ידי
אופיר מלכי
הדף נקרא 37 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי