מציאות מדומה

יוסף נאנח, משך בידית הכורסה כדי להזדקף לישיבה, ופתח את העיניים. הסימונים המציקים האלו שוב היו שם. "יואבי!" הוא קרא, " אתה יכול לבוא הנה רגע?" "כן סאבוש" יואב הגיח מהמטבח, מנגב את ידיו, "מה קרה?" "זה סימנים כאלה, כל פעם אחרי שאני מתקשר, אתה יכול לסדר לי את זה?" יואב הבליע חיוך. "איזה סימנים, סבא?" "כמו אותיות סיניות כאלה, בשוליים של השדה ראיה. זה כבר כמה ימים ככה, מאז שפתחתי את הדלת לבחור הסיני ההוא." ליואב לקח כמה שניות לעכל את המידע. "פתחת את הדלת לבחור סיני?" הוא הרצין פתאום, "למה שתעשה דבר כזה?" "כי הוא דפק" היתמם יוסף. "לא שהבנתי מילה ממה שהוא אמר, התרגום הזה שוב הפסיק לעבוד לי. למה? זה משנה?" "יכול להיות שהתקינו עליך תוכנת ריגול, תן לי את היד רגע, אני אבדוק את ההגדרות אצלך" "ריגול?" צחק יוסף "מה יש להם לרגל אחרי? מה הם רוצים להשיג, את המתכון של העוגת שזיפים של סבתא שלך?" "סבא, די, זה רציני" אמר יואב בפנים מודאגות, "כבר שלושה ימים שמישהו יכול לראות כל מה שאתה רואה, סיסמאות והכל." "אה, באמת לא הצלחתי להיכנס לבנק אתמול ולא הבנתי למה" נזכר יוסף. "סביר שזה בגלל זה באמת" יואב אמר בהיסח הדעת, "רק שניה, אני מנסה להריץ פה משהו", הוא התרכז לרגע, "זה כנראה ינתק אותך מהרשת לכמה דקות." "בטח, מתוק" השיב יוסף. הוא הסתכל מסביב וראה איך רשימת הקניות המתעדכנת נעלמת מהמקרר, כמו גם הקיר עם כותרות החדשות המתחלפות שחזר להיות לבן פתאום. 

אחרי חמש דקות הכל חזר. "זהו" אמר יואב בסיפוק, "סידרתי את זה. ועדכנתי גם את הגדרות ההגנה שלך כדי שזה לא יקרה שוב. אבל באמת כדאי שתיזהר קצת יותר סאבוש." "תודה מתוק שלי. אני אזהר" חייך אליו יוסף. " עכשיו אתה יכול גם בבקשה להתקשר בשבילי למנחם?" "בטח סבא" יואב הבליע חיוך נוסף, "אני אקשר אותך". 

יוסף ראה מולו את הדלת עם תמונתו המוכרת של מנחם. הוא דפק על הדלת. " יוסף!" קרא אליו חברו, "איזה יופי שבאת! בוא תיכנס". יוסף נכנס לסלון המוכר וסגר אחריו את הדלת. בעולם האמיתי גופו שלח יד לידית, השכיב את הכורסא, ועצם את עיניו.


נכתב על-ידי
נעם
אוהב לכתוב סיפורים קצרים וסיפורונים על פנטזיה ואנשים אמיתיים בעתיד הקרוב והרחוק. אשמח לקריאה ותגובות
הדף נקרא 32 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי