פַּנְטָזַיִת מַגֵּפָה

בַּתְּקוּפָה הֲקָצְרָה שֶׁבָּהּ הָיָה בְּסֵדֶר לִהְיוֹת אֲנִי,

קָרוּ דְּבָרִים נוֹרָאִיִּים:

חוֹפְשׁוֹת הִתְבַּטְּלוּ וּמִסְעָדוֹת נִסְגְּרוּ,

תֵּאַטְרָאוֹת וּבָתֵּי קוֹלְנוֹעַ עָמְדוּ רֵיקִים.

גָּרוּעַ מִזֶּה:

מִסְגְּרוֹת חִנּוּךְ לֹא הָיוּ פְּעִילוֹת,

הוֹרִים נֶאֶלְצוּ לְהִתְמוֹדֵד בְּכוֹחוֹת עַצְמָם עִם צֶאֱצָאֵיהֶם

 עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה.

עוֹד יוֹתֵר גָּרוּעַ:

אֲנָשִׁים הִתְבַּקְּשׁוּ לְהִסְתַּגֵּר בְּבֵית,

מִשְׁפָּחוֹת הֻפְרְדוּ,

נָשִׁים רַבּוֹת סִבְלוּ מֵאַלִּימוֹת בְּבִיתָן הַפְּרָטִי וְאַף נִרְצְחוּ בִּידֵי בַּעֲלֵיהֶן,

קְשִׁישִׁים הֻפְקְרוּ וָמֵתוּ בְּלִי לְהִפָּרֵד מִיַּקִּירֵיהֶם,

אוֹ חָטְפוּ דַּלֶּקֶת רֵאוֹת קַטְלָנִית שֶׁחִיְּבָה אִשְׁפּוּז אָרוֹךְ

וְשִׁמּוּשׁ בִּמְכוֹנַת הַנְּשָׁמָה.

וְלֹא הָיָה מַסְפִּיק מְכוֹנוֹת לְכֻלָּם.  


בַּתְּקוּפָה הַנּוֹרָאִית הַזֹּאת

אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי נִפְלָא. 

לֹא כִּי לֹא אִכְפַּת לִי מֵהַסֵּבֶל שֶׁל הַזּוּלַת.

דַּוְקָא אִכְפַּת לִי מְאֹד,

אֶלָּא כִּי הִרְגַּשְׁתִּי פִּתְאוֹם כַּמָּה טוֹב לִהְיוֹת אֲנִי.

אֲנִי שֶׁמִּסְתַּגֶּרֶת בְּבֵית,

אֲנִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה לְהִתְחַבֵּק,

אֲנִי שֶׁשּׁוֹמֶרֶת עַל רִחוּק חֶבְרָתִי סְתָם כָּכָה לַהֲנָאָתִי

וּמַרְגִּישָׁה נִצָּחוֹן אִם הִצְלַחְתִּי לְהַבְרִיז מֵאֲרוּחַת חַג.

מֵעוֹלָם לֹא הָיָה כָּל כָּךְ טִבְעִי וָקַל לִהְיוֹת אֲנִי.  


הִסְתַּכַּלְתִּי עַל עַצְמִי בַּמַּרְאֶה

וְהִפְרַחְתִּי לִי נְשִׁיקָה בַּאֲוִיר.

הִתְאַהַבְתִּי בַּגּוּף הַשְּׁמַנְמַן וּבַשְּׁרִירִים הָרוֹפְסִים,

בְּעַצְלוּת וּבְחֹסֶר הָאַמְבִּיצְיָה. 

יָדַי, שֶׁפַּעַם הָיוּ נְטוּלוֹת יוֹזְמָהּ,

חִפְּשׂוּ דְּרָכִים לְהָפִיק הַנָּאָה מְרֻבֶּה מִגּוּפִי

וּמָצְאוּ אוֹתָן בְּהַצְלָחָה לֹא מְבֻטֶּלֶת.


בִּזְמַן שֶׁבַּחוּץ כֻּלָּם חָבְשׁוּ מַסֵּכוֹת,

אֲנִי הָיִיתִי בְּפָנִים וְהִרְגַּשְׁתִּי נֶאֱמָנוֹת גְּבֹהָה לְעַצְמִי. 

גַּם אַתָּה הָיְתָה אִתִּי בְּפָנִים וְרָאִית

אֵיךְ בּוּעוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אֹשֶׁר עָלוּ מִתֻּכִּי אֶל הָעוֹלָם,

אֵיךְ הִתְחַבַּרְתִּי לְמִצְבּוֹרֵי אֵנֶרְגִּיָּה קְדוּמִים,

שַׂמְתִּי מוּזִיקָה מִזְרָחִית וְנַעֲנִיתִי בְּיַרְחִיִּים,

הִרְעַדְתִּי אֶת הַשָּׁדַיִם וְעִנְטַזְתִּי בְּגַאֲוָה. 

זוֹ הָיְתָה הִתְחַלָּה שֶׁל גִּלּוּי עַצְמִי מַסְעִיר,

שֶׁנָּטַע בִּי זְרָעִים שֶׁל אִישָׁהּ חֲדָשָׁה.  


אוֹתָהּ אִישָׁהּ שֶׁעַכְשָׁו 

עוֹקֶבֶת אַחֲרֶיךָ בְּעֵינַיִם צָדוֹת

כְּשָׁאַתָּה יוֹצֵא עָרוֹם מֵהַמִּקְלַחַת.

אַתָּה מִתְהַלֵּךְ בְּשֶׁקֶט שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא מוּדָע לְיָפְיוֹ,

טִפּוֹת מַיִם נוֹצְצוֹת עַל עוֹרֵךְ הַמָּתוּחַ

וְעַל שֶׁיְּעָרוֹת הַחֲזֵה הַסְּבוּכוֹת 

כְּמוֹ עֶגְלֵי טַל עַל קוּרֵי עַכָּבִישׁ.

אֲנִי עוֹרֶבֶת לְךָ בְּמִטָּה מְלֹאת תְּשׁוּקָה,

תּוֹהֶה בְּאֵיזוֹ אַסְטְרָטֶגְיָה כְּדַאי לִי לְבָחוּר:

לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאַתָּה לֹא עוֹשֶׂה עֲלָיֵי רֻשַּׁם

אוֹ לְהִסְתַּעֵר עַל גּוּפֵךְ כְּמוֹ חַיָּה מֻרְעֶבֶת,

בּוֹר לְלֹא תַּחְתִּית שֶׁכְּמוֹתִי.  


עֶלְיִי לְהַחֲלִיט מַהֵר,

אֵין לִי זְמַן לְבַזְבֵּז,

הֲרֵי תְּקוּפַת הַהַפְקָרוֹת הַזֹּאת תִּגְמֹר בְּקָרוֹב,

כְּשֶׁהָעוֹלָם יַחֲזֹר לְמַסְלוּלוֹ הִרְגִּיל,

כְּמוֹ שֶׁהוּא תָּמִיד חוֹזֵר. 

אֲבָל בֵּינְתַיִם אַתָּה נִכְנַס לַמִּטָּה

וְנוֹחַת לִידֵי עַם חִיּוּךְ מָלֵא רֹךְ וְחֶמְלָה.

מַבָּטֵךְ שֶׁמְּלַטֵּף אֶת לִבִּי מִבָּהִיר לִי דָּבָר אֶחָד:

לֹא בָּאתָ לִטְרוֹף, רַק לְחָלוּק.  


עוֹד רֶגַע נִהְיֶה גּוּף אֶחָד.

נכתב על-ידי
ציפורינא
פתאום משוררת
הדף נקרא 33 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי