רפי והאינקוויזיציה השקטה

רפי נכנס אל החדר בצעד מעט חושש.

״שב״, אמרתי לו, מנסה לדבר כמה שיותר ברכות.

״אז.. אההם..״, כחכחתי לשחרר קצת את המועקה בגרון, ״התלמידים האחרים אמרו לי שיש לך משהו שאתה רוצה לשתף אותי.״

כבר ידעתי מה הוא הולך להגיד.

״כן״, אמר רפי.״ אבל.. אההה. זה. נו. זה, קשה לי לדבר על זה.״ 

״אל דאגה״, אמרתי. קמתי ונתתי לו חיבוק גדול.

״אז ככה.״, הוא אמר בחשש והסתכל אל תוך עיני במבט שפוף. ״שמתי לב שאני במלתחות עם אחרים. עם הבנים. כן. אז.. אז..״

״כן. רפי. המשך.״

״אז..״  רפי המשיך וראיתי כמה קשה עליו המעמסה הנפשית, ״אז. טוב זה מוזר קצת אבל כל פעם שאני רואה אותם אז אני מתחיל לחשוב על אלוהים״

רפי השתתק ונראה נבוך ומבולבל.

 ״המממ...״, ניסיתי להראות מופתע, אך המשכתי בתקיפות, ״רפי, אתה יודע שזה לא בסדר. זה לא נורמלי ולא מקובל אצלנו.״

״תראה״, הוספתי מהר, ״אני יכול להציע לך טיפול חדשני, שמיטב המוחות פיתחו. זה צ׳יפ כזה שבהליך מאוד פשוט נחדיר לך למוח, וכל פעם שתחשוב על אלוהים, אז אוטומטית זה מחשמל אותך.״

״מחשמל??!!!?״, אמר רפי.

״אל תדאג״, אמרתי,״ כמה טיפולים ואתה כמו חדש״ 

קמתי וחיבקתי אותו. 

״זה יעבור לך ממש מהר. ושוב תהיה כמו כולם.״

רפי שתק תוך כדי שהעצב משתלט על פניו ועיניו מתרוקנות.

״הרי זה מה שרצית!? לא רפי??״

קמתי וחיבקתי את רפי. שוב.

הפעם אולי כמה שניות יותר מידי.