ילד

כשהייתי קטן, המתנתי ארוכות.

המתנתי, ומדי פעם התלוננתי.

המתנתי לבואם של סבא וסבתא,

המביאים עימם כל טוב.

המתנתי לבוא הגשם,

ולטיפות ראשונות של חורף.

המתנתי לסדרה אהובה שתוקרן,

כמו שהמתנתי לבוא המגזין ולחדשות מהעולם.

האינטרנט כאמור, לא היה קיים.

המתנתי לשיחות טלפון מחבר,

והמתנתי להודעות אס.אמ.אס מבנות המין היפה.

המתנתי והתלוננתי.

המתנתי להסעות מביה"ס,

מחוגים וחברים,

מבלי לדעת עד כמה מאושר אני בחיים.

והילדים של ימינו-

למה אתם ממתינים?