דולפינים בראס אל שטן 2

פרק 2 - ים של כוכבים - המשך מחלק ראשון

בבקבוק פלסטיק חצוי על אבן קטנה ליד קיר החושה - מישהו השאיר נר דולק. אני מתיישבת על המזרן במרפסת בחוץ עוקבת כיצד הלהבה הקטנה מתגרה בחוצפה ברוח המדברית. בלילות ארוכים ללא שינה כמו זה של היום, יש רגעים בהם העייפות מטשטשת את קו התפר בין ערות לשינה, מתירה נקודות מבט מוכרות - מניחה להן לנוע בחופשיות למחוזות פואטיים הזדמנות גם לקטעי חלימה לצוף, ללא הקשר וקוהרנטיות למקום ולזמן. הנר, מנפנף בגאווה בלהבתו האחרונה וכבה. הרוח המדברית ממשיכה לנשוב בריקות לכיוון הים מזמינה אותי להצטרף. אני מעזה וקמה. מתקרבת לים. לפתע, אני מבחינה בטביעות רגליים כחולות ליד קו החוף. הראיה מטשטשת. יצאתי בלי משקפיים.

"חוצן"? מתוך המים שומעת קול של אישה : "בואי". "דֶאְניַיה"? אני מבחינה בעוד שתי דמויות . סביב כפות הרגלים שלי, נאספות מיד המון נקודות אור כחולות. דֶאְניַיה נעה באטיות בעיניים עצומות קשובה ל"ביט" המדברי. נקודות האור ממשיכות את תנועותיה במעין שובל קסום. רוח המדבר שולחת שריקה ארוכה. קוראת לים לשלוח גלים. שתי דמויות בחליפות צלילה משרטטות צורות כחולות ממפגש גלשני הרוח עם הגלים. כך, ברגעים אחרונים של חושך אני מביטה בעצמי, משתתפת בריטואל סוראליסטי ע שלושה אנשים זרים ורוקדת עם נקודות כחולות של אור בתוך המים.

קרן אור ראשונה מאירה את הים בצבעים בהירים של זריחה. ידידינו הכחולים מתאדים אל תוך הכחול הגדול. הרוח המדברית ממשיכה לכיוון מדבר סהרה. הים האדום, שוב שקוף ורגוע.. כבמטה קסם, דממה. כולנו עדין נטועים במקומנו ממשיכים לבהות אל האופק . ראשונה דֶאְניַיה מתחילה לזוז, עוטפת עצמה ב"לנוגי" בצבעי אש כתומים. שני הצוללנים פושטים את החלק העליון של חליפת הצלילה. סולימאן מושך תיק ומוציא מתוכו תרמוס וספל גדולה ממתכת - מעביר תה חם ומתוק בינינו. באנגלית רהוטה, מספר לי סולימאן, שהוא ואחמד הגיעו לדרום סיני, ממדבר סהרה שבלוב בעקבות מידע שהגיע מפה לאוזן כמעט בחשאיות, שיש כאן "פלנקטונים". "אנחנו צוללים באזור כבר כמה שבועות ורק היום מצאנו אותם. אולי כי זה לילה מאוד חשוך". התחילו לספר סיפור שנשמע לי קצת הזוי:" יום אחד עברנו דרך שוק "חפארי", הידוע כגדול שבשווקי המאגיה והכישוף של צפון אפריקה " סיפר אחמד.