הסיפור של עודד הבלונדיני. הסוף


Photo by Jorge Flores on Unsplash / https://unsplash.com/@jorgeflores

Photo by Jorge Flores on Unsplash


8


"זה היה ערב קיץ שגרתי, חם ולח. כל היום ביליתי בים וחזרתי הביתה קצת אחרי שהשמש שקעה, אבל עדיין היה אור. אחרי שהתקלחתי הוצאתי את הגלשן למרפסת, שכבתי בערסל עם ג'וינט גדול וכוס קפה שחור ושמעתי את הדיסק החדש של 'הסטרוקס'. 

בערך בשעה שבע וחצי שמעתי קולות נקישה מהרחוב ויצאתי למרפסת. אני לא יודע אם זה בגלל הג'וינט או הערב של תחילת השבוע, אבל הרחוב הוורוד היה שומם לחלוטין. הדקלים לא זזו. מכוניות לא עברו. דממה. רק אישה צעירה פסעה במורד הרחוב והרעישה עם העקבים.

במרפסת של הקומה הראשונה בבניין למטה בפינת הרחוב, בחור צעיר עמד על סולם והחליף מנורה. הוא החזיק את החוט ביד אחת וסובב את המנורה עם בנדנה ירוקה. זה לא נראה לי מעניין, אז נכנסתי הביתה כדי להכין עוד כוס קפה, אבל אחרי דקה שמעתי צעקות וזעקות שבר מהרחוב. מישהי נכנסה להיסטריה. שמעתי עציצים נשברים וקול נשי נוסף צורח "אמיר! אמיר! מה עשית??? "

כשיצאתי למרפסת ראיתי את הבחור הצעיר תלוי מהתקרה בפרפורים אחרונים. הרחוב המחשיך התמלא בצרחות של האישה על הכביש ושל הנערה במרפסת, ואחרי כמה זמן שמעתי גם סירנה של משטרה. כשיצאתי שוב לראות, הרחוב נשטף בגשם של אורות אדומים שהבהבו על העצים והבניינים, זה היה אמבולנס. הייתי בשוק. הלך לי כל הסוטול. התבאסתי. לקחתי את כוס הקפה ונכנסתי לחדר."

הוא סיים לדבר והתקרב אלי עם חיוך. התרחקתי.

"עודד, הבחור שסיפרתי לך עליו ממקום העבודה שלי שהתאבד? גם לו קראו אמיר."

"נו, אז בטוח אותו בן אדם! מדהים לא?" ובחש עם האצבעות בקערת הקססה. "ואיזה חלומות מוזרים היו לי באותו לילה, אל תשאל! צעדתי בשדרה של עצי ג'ונגל עצומים בשקיעה לחה... במקום ענפים הזדקרו לכל עבר פאלוסים וחורי תחת ענקיים... אנשי ג'ונגל פרועים השתוללו על הצמחיה הארוטית, בלונה פארק עצום של צרחות ועינוגים, חלקם אפילו נחנקו למוות מרוב אורגזמה!" התבונן בי בעיניים נוצצות, נסער, מופתע לחלוטין מהפאנץ' ששיתף. במקום משיכה חשתי בגועל וריקנות. "ואמיר הזה באמת התגורר כאן בגורדון? אתה יודע?" המשיך תוך כדי גלגול של ג'וינט ענק, מלקק בהתלהבות את הנייר וקורץ לי בתשוקה מתגברת.

במקום לענות קמתי והלכתי.


***


ירדתי במדרגות ולא הרגשתי כלום. קיץ שלם של תשוקה, שהלכה לאיבוד. יצאתי אל רחוב מהביל שנצנץ בלחות של לילה עירוני כבד. עצרתי בפיצוציה שעל פינת דיזנגוף וקניתי בקבוק קר של סטלה. הדלקתי סיגריה. בנות מתוקות פסעו עם כלביהן הקטנים בשדרה. גולשים בלי חולצה חזרו יחפים מרחצה לילית. מוניות צפצפו ברחוב הסואן. משחק החיים נמשך.


***


כותנה שדה ברוח

קץ מעוף שוקע בים

שמש קיץ




\


נכתב על-ידי
איתי שקד
אמן, הרפתקן אמנות, כותב בכיף. גוגל: "סיפורי העיר"
הדף נקרא 77 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי