צלילים של בוקר

אבא שלי היה ישן רק עם תחתונים וחולצה קצרה. כשהוא היה קם בבוקר, זה היה מתחיל בסידרת התעטשויות בלתי נגמרת ובלתי נסבלת.

דבר ראשון הוא היה אוכל תפוז חתוך לארבע, ככה מתוך הקליפה, בעמידה מעל הכיור, ואז הוא היה מכין קפה לו ולי. כדי להעיר אותי הוא היה מדליק לי את האור בחדר, ככה באכזריות, ונותן לי סידרה של נשיקות קולניות ממש קרוב לאוזן. כאלה שגורמות לעור התוף להרגיש כאילו עוד רגע הוא מתפוצץ. ואז הוא היה הולך לשתות את הקפה שלו.

בדרך כלל אחרי שאבא שלי סיים את הקפה, הוא היה צריך לחזור אלי לסיבוב שני של הנשיקות המעצבנות. ואז הוא היה הולך להתארגן לצאת לעבודה. בשלב הזה הייתי גוררת את עצמי מהמיטה והולכת לבהות ביאוש בכוס קפה שלי. לא כולנו טיפוסים של בוקר.

בשלב כולשהו בתיכון, התחיל להיות לי לא נעים שאבא שלי צריך לנג'ס לי ככה כל בוקר כדי שאני אועיל בטובי לקום, ולקחתי על עצמי את האחריות על ההשקמות שלי. זה היה יותר קל ממה שחבתי.

לאחרונה יצא לי לנסות את הדבר הזה עם הנשיקות הרועשות על הבת שלי. היא המתעוררת הקשה ביותר מבין השלושה. זה לא הזיז לה במילימטר, היא אפילו לא ממצמצת. מה שכן, אם תופסים לה באף!!!

נכתב על-ידי
יעל
הדף נקרא 59 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי