אולי זו רומנטיקה?

כשהייתי קטנה אמא שלי הייתה סורגת ותופרת המון. פעם היא החליטה לעשות פרויקט ולסרוג לאבא שלי סוודר, אבל אחד מושקע. היא בחרה צמר איכותי בצבע חום בהיר בהיר, וסרגה כבר את כל הגב. היא בחרה דוגמא מורכבת ועבר לסרוג את המלפנים של הסוודר.

היה רגע אחד שהיא רצתה להתרשם ממה שהספיקה עד עכשיו. היא הרימה את שתי הידיים כדי לפרוש את הסוודר מולה ולראות את מלוא הפאר. היא רק שכחה שיש לה בפה סיגריה שהיא הדליקה ממש עכשיו, כלומר די ארוכה, ולפני שלרפלקס היה זמן להגיב, היא כבר שרפה חור עגול איפהשהו באמצע הבטן.

"דוד?! מה לעשות?מה לעשות?" אבא שלי צחקק.

לפרום את הכל ולהתחיל מהתחלה זה מיאש מידי. לזרוק זה חבל. בקיצור בן כל חומרי התפירה שלה, היא מצאה פאטץ' כתום של נמרון ילדותי. היא החליטה שזו התאמת צבעים טובה ושמה את הפאטץ' הזה על החור.

שנים אבא שלי לבש את הסוודר הזה, עם פאטץ' כתום מכוער דבוק לו קצת משמאל לאיפה שהפופיק נמצא. צריך שניים לטנגו.

נכתב על-ידי
יעל
הדף נקרא 27 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי