אני ורובִּי בְּבָּר של לסביות



זה הבילוי האהוב עלינו, המקום המועדף עלינו, החבר'ה הקולים שאנו מרגישים הכי בנוח לשתות ולרקוד איתן אל תוך הלילה, הלסביות של בר המינרווה!

נחבא ברחוב קטן מאחורי אלנבי אי שם במעמקי העיר, לפחות פעמיים בשבוע נסענו בגולף של רובי מיהודה הלוי לסמטת בית השואבה וישבנו על הבר של מרים לבירות, גבינות וענבים. מיותר לציין, שהרגשנו לסביות בעצמנו: שתי הומואיות מתוקות אך גם קשוחות ומחוספסות, מתוסבכות על כל הראש, גברים מפסגת היוקרה החברתית אך גם נשים קטנות הנחבאות אל הכלים, הרגשנו מאד מאד בבית, בבר של הלסביות.

***

כיף כאן. המוסיקה ברקע תמיד טובה, המקום מריח מבשמים, שמפו וסיגריות ווג, ומכל הברים בעיר רק אצל מרים הקולית נמזגת הוגארדן בלגית אמיתית, הישר מהחבית, לכוסות גדולות וקפואות. ***

הדי ג'ייאית בעמדה מתחת לספוט נראית כמו דוגמנית ספורט בהפקת אופנה.

***

למרות שאנחנו הומואים, לשנינו הלך תמיד פצצות עם בנות. מה זה פצצות, צרחות. עמוק בפנים, שנינו מעדיפים צחוקים ומין כייפי עם בנים, אבל, כפי שגילינו בשיחות אופרת הסבון שחיברו ביננו מיד איך שהכרנו, כאן, על הבר במינרווה, שנינו צלחנו את התיכון והצבא כמאצ'ואים סטרייטים שוברי לבבות. לא יכלנו אחרת. הרגשנו שנינו בחיינו, שאין ברירה, ובכל מקרה, זו הייתה הדרך היחידה שיכלנו לשרוד גיל התבגרות פריבילגי מאד, בתוך ארון מורכב של חוסר מוצא. שאריות ההומופוביה העצמית, שתורגמה למיזוגניה ממשית, עדיין צפו בנפשנו, כשישבנו אחד מול השני, שבורים והמומים, על הבר הסואן. זה היכה בנו, שאנו כה דומים במורכבות נשמותינו ההומיות, שתאוות הבשרים הבוערת, הדולפת, שמחממת את גופינו הצעירים ומטריפה את חלצינו הגמישים, מצטננת רציחות מול המראה שאנו מציבים אחד לשני, ואף קופאת לגמרי, בקרח היבש של ההכחשה העצמית.

***

"נראה לך שאי פעם נשכב?"

"לא."

"באסה".

***

עמוק לתוך אשמורת תיכונה של לילה עירוני נוצץ, בקצה הבר הארוך בשיחות הטלנובלה שלנו, אנו מבינים לבסוף, שכעת, כשני הומואים צעירים ש100% בחוץ, אנו סולדים מהמאצ'ואיזם הסטרייטי שלקינו בו כצעירים. תחושות האשמה על הגבריות השטוחה וגסות הרוח, שהנהיגו את רוחנו ושלטו בהתנהגותנו, מגעילות אותנו וקשות מנשוא. אנו מסכמים שכל זה מאחורינו וכעת זורמות רק עם הכיף והתשוקה המשחררת, לנצח נצחים.

מרים הברמנית מאזינה לשיחה כפסיכולוגית מיומנת ומחייכת.

"גם כצמד חמודות מתוקות, נהדרות ומשוחררות, לנצח נצחים, אתם לוקים בגועל, גסות וחוסר טעם," היא אומרת בהחלטיות ומוזגת לנו בירות חדשות. "זה הטבע שלכם, בביולוגיה הגברית. אין מה לעשות." היא מניחה את הכוסות המוקצפות על תחתיות צבעוניות. "באמת, אל תעלבו, אני יודעת שזה נשמע כחוסר רגישות מצידי לומר, אבל אם לא אגיד לכם, לעולם לא תדעו."

"תתפלאי," אומר רובי ולוגם מהבירה, "אנחנו מודעים למצב".

"נכון," אני מנקר בצלחת הענבים ונועץ את השיפוד בחריץ גבינה. "מה הפתרון מבחינתך? כיצד נוכל להשתחרר מכבלי הגבריות הגשמית ולהפוך לברבורים מרטיטים ומרהיבי סגנון?"

"עצם זה שאתם פה אצלי על הבר, זה כבר מראה שאתם בדרך הנכונה," מרים צוחקת ומדליקה ג'וינט גדול. "בכלל, עדיף להקים מדינה אחת גדולה, רק של נשים, ולהשאיר את כל הגברים בחוץ, שיחסלו את עצמם".

"אני בעד," אני לוקח שאיפה מהג'וינט המתוק של מרים, שואף את העשן עמוק לריאות, נושף, ומיד מרגיש בשמחה משחררת.

"גם אני, ברור," אומר רובי ומניח את הכוס הריקה על הבר. "רק תנו לנו להיכנס מידי פעם, לשכוח מהגבריות הטעונה."

"אתם תמיד מוזמנים לבוא אלינו למינרווה לשתות ולרקוד," מרים מסתכלת בַּבּוֹנִים שמתחילים לצאת בפינת הבר ומתארגנת להכין את המשקאות, "רק תשאירו את הגבריות הרעילה מחוץ לדלת, ברחוב, עם שאר הכלבים," היא קורצת אלינו ואנו צוחקים מכל הלב.

***

שכבנו רק פעם אחת. ישבנו אצל רובי בסלון, אחד מול השני ודיברנו צפוף. פתאום הבלונדיני המצודד החל לשלוח ידיים. הייתי מופתע. הרגשתי שהוא כמו חבר ילדות שלי, וכאילו, מה קשור מציצות במקום הזה? אבל זרמתי בכיף, הייתי חרמן לאללה. הכימיה הייתה מטורפת. המגע הרטיט וחרמן, הנשיקות חטופות, והכי מפתיע, הזין שלנו נראה בדיוק אותו הדבר! אחרי שהשפרצנו, התקלחנו ביחד, עמדנו עירומים בטוש זה מול זה ובהינו עמוק אחד בזין של השני. היינו בשוק.

"מה הזובי שלי עושה אצלך?" שאלתי בהומור אך גם ברצינות תהומית.

"זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותך," רובי עונה בהלם. הוא שולח יד, משחק לי בביצים ומושך בזרג הקטן. "אותו זרנוק בדיוק כמו שלי. תשמע," הוא תופס את הכיפה עם האצבעות, לוחץ והחור של הפין נפתח ונושם, "אם לא היית שחרחר ואני בלונדיני, הייתי משוכנע שאנחנו תאומים סיאמים". נצמדתי אליו והתחבקנו. אני רואה במראה שאני יותר גבוה, עם מלא קעקועים על כל הגוף, אך שנינו רזים ושריריים באופן טבעי. אולי בעצם זה בגלל שאנחנו מעשנים סיגריות כל היום ושותים קפה שחור בלי כלום, במקום לאכול. אכן, כמו שאמרתי, שתי כוסיות חינניות, שנראות מצוין.

***

הדי ג'ייאית בעמדה מנגנת את "שיז פרש" של קוּל אנד דה גנג. האורות במקום מתעממים עוד יותר ומתחת לספוטים של הבר הכול נראה קסום ומרגש כמו בניו יורק. כיף כאן. הנשים בסטייל והלילה חופשי. אני אוהב את רובי ואנחנו אוהבים את המינרווה. אוהבים את החיים.



נכתב על-ידי
איתי שקד
אמן, הרפתקן אמנות, כותב בכיף. גוגל: "סיפורי העיר"
הדף נקרא 344 פעמים
אהבתי חיבבתי
תגובה אחת
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי