אני ורובִּי בְּבָּר של לסביות



זה הבילוי האהוב עלינו, המקום המועדף עלינו, החבר'ה הקולים שאנו מרגישים הכי בנוח לשתות ולרקוד איתן אל תוך הלילה, הלסביות של בר המינרווה. נחבא ברחוב קטן מאחורי אלנבי אי שם במעמקי העיר, לפחות פעמיים בשבוע נסענו בגולף של רובי מיהודה הלוי לסמטת בית השואבה וישבנו על הבר של מרים לבירות, גבינות וענבים. מיותר לציין, שהרגשנו לסביות בעצמנו: שתי הומואיות מתוקות אך גם קשוחות ומחוספסות, מתוסבכות על כל הראש, גברים מפסגת היוקרה החברתית אך גם נשים קטנות הנחבאות אל הכלים, הרגשנו מאד מאד בבית, בבר של הלסביות.

***

כיף כאן. המוסיקה ברקע תמיד טובה, המקום מריח מבשמים, שמפו וסיגריות ווג, ומכל הברים בעיר רק אצל מרים הקולית נמזגת הוגארדן בלגית אמיתית, הישר מהחבית, לכוסות גדולות וקפואות.

***

שכבנו רק פעם אחת. ישבנו אצל רובי בסלון, אחד מול השני ודיברנו צפוף, ופתאום הבלונדיני המצודד החל לשלוח ידיים. הייתי מופתע, כי הרגשתי שהוא כמו חבר ילדות שלי, אבל זרמתי בכיף- הייתי חרמן לאללה. הכימיה הייתה מטורפת. המגע הרטיט וחירמן, הנשיקות חטופות, והכי מפתיע, הזין שלנו נראה בדיוק אותו הדבר. אחרי שהשפרצנו, התקלחנו ביחד, עמדנו עירומים בטוש זה מול זה ובהינו עמוק אחד בזין של השני. היינו בשוק.

"מה הזין שלי עושה אצלך?" שאלתי בהומור אך גם ברצינות תהומית.

"זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותך," רובי עונה בהלם. הוא שולח יד, משחק לי בביצים ומושך בזין הקטן. "אותו זובי בדיוק כמו שלי. תשמע," הוא תופס את הכיפה עם האצבעות, לוחץ והחור של הפין נפתח ונושם, "אם לא היית שחרחר ואני בלונדיני, הייתי משוכנע שאנחנו תאומים סיאמים". נצמדתי אליו והתחבקנו. אני רואה במראה שאני יותר גבוה, עם מלא קעקועים, אך שנינו רזים ושריריים באופן טבעי. אולי בעצם זה בגלל שאנחנו מעשנים סיגריות כל היום ושותים קפה שחור בלי כלום, במקום לאכול. אכן, כמו שאמרתי, שתי כוסיות חינניות, שנראות מצוין.

***

למרות שאנחנו הומואים, לשנינו הלך תמיד פצצות עם בנות. מה זה פצצות, צרחות. עמוק בפנים, שנינו מעדיפים צחוקים ומין כייפי עם בנים, אבל, כפי שגילינו בשיחות האופרת סבון שחיברו ביננו מיד איך שהכרנו, כאן, על הבר במינרווה, שנינו צלחנו את התיכון והצבא כמאצ'ואים סטרייטים שוברי לבבות. לא יכלנו אחרת. הרגשנו שנינו בחיינו, שאין ברירה, ובכל מקרה, זאת הייתה הדרך היחידה שיכלנו לשרוד את גיל ההתבגרות הפריבילגי ששהינו בו, בתוך ארון מורכב של חוסר מוצא.

***

עמוק לתוך אשמורת תיכונה של לילה עירוני נוצץ, בקצה הבר הארוך בשיחות הטלנובלה שלנו, הבנו, שכעת, כשני הומואים צעירים ש100% בחוץ, פיתחנו סלידה מהמאצ'ואיזם הסטרייטי שלקינו בו כצעירים. תחושות האשמה על הגבריות השטוחה וגסות הרוח, שהנהיגו את רוחנו ושלטו בהתנהגותנו, עדיין מגעילות אותנו וקשות מנשוא.

מרים הברמנית מאזינה לשיחה כפסיכולוגית מיומנת ומחייכת.

"גם כצמד חמודות מתוקות, אתם לוקים בגסות וחוסר טעם," היא אומרת בהחלטיות ומוזגת לנו בירות חדשות. "אין מה לעשות. זה הטבע שלכם, בביולוגיה הגברית." היא מניחה את הכוסות המוקצפות על תחתיות צבעוניות. "באמת, אל תעלבו, אני יודעת שזה נשמע כחוסר רגישות מצידי לומר, אבל אם לא אגיד לכם, לעולם לא תדעו."

"תתפלאי," אומר רובי ולוגם מהבירה, "אנחנו מודעים למצב".

"נכון," אני מנקר בצלחת הענבים ונועץ את השיפוד בחריץ גבינה. "מה הפתרון מבחינתך? כיצד נוכל להשתחרר מכבלי הגבריות הגשמית ולהפוך לברבורים מרטיטים ומרהיבי סגנון?"

"עצם זה שאתם פה אצלי על הבר, זה כבר מראה שאתם בדרך הנכונה," מרים צוחקת ומדליקה ג'וינט גדול. "בכלל, עדיף להקים מדינה אחת גדולה, רק של נשים, ולהשאיר את כל הגברים בחוץ, שיחסלו את עצמם".

"אני בעד," אני לוקח שאיפה מהג'וינט המתוק של מרים, שואף את העשן עמוק לריאות, נושף, ומיד מרגיש בשמחה משחררת.

"גם אני, ברור," אומר רובי ומניח את הכוס הריקה על הבר. "רק תנו לנו להיכנס מידי פעם, לשכוח מהגבריות הטעונה."

"אתם תמיד מוזמנים לבוא אלינו למינרווה לשתות ולרקוד," מרים מסתכלת בַּבּוֹנִים שמתחילים לצאת בפינת הבר ומתארגנת להכין את המשקאות, "רק תשאירו את הגבריות הרעילה מחוץ לדלת, ברחוב, עם שאר הכלבים," היא קורצת ואנחנו צוחקים.

הדי ג'ייאית מנגנת קוּל אנד דה גנג בעמדה, האורות במקום מתעממים עוד טיפה, ומתחת לספוטים של הבר הכול נראה קסום ומרגש כמו בניו יורק. הנשים במקום מדליקות ועם הרבה סטייל. כיף כאן. אני אוהב את רובי ואנחנו אוהבים את המינרווה. אנחנו אוהבים את החיים.



נכתב על-ידי
איתי שקד
אמן, הרפתקן אמנות, כותב בכיף. גוגל:"סקס בינלאומי וסיפורים אחרים"
הדף נקרא 66 פעמים
אהבתי חיבבתי
תגובה אחת
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי