קצרת חוגגת

כמו כל אדם בר דעת, אחראי ומסודר אשר עבר את גיל ה 50, שמתי פעמי אל רופא המשפחה לקבלת הפנייה לבדיקות כלליות. הרופא המשועמם הקליד מילים, הדפיס דפים, דחף לי לפנים, נפרדנו לשלומים והעיקר שנהיה בריאים.
ואחרי שהשתנתי בכוס, ולקחו ממני דם וחיברו לי צינורות ודחפו לי מצלמות ובקשו שאשתעל וביקשו שאנשום ונגעו לי בביצים וביקשו שארוץ ואמרו לי תעשה ועכשיו תפסיק ותבלע ותחזיק ותביט ותראה ותבוא ותלך ואחרי שאמרו לי עכשיו תשכב ועכשיו תזוז ואל תדאג וכל הכבוד ובן כמה אדוני? תוריד חולצה, קבל זריקה, תגיד אה.. יפה וכל הכבוד ותודה לך איש אדון.
וכמו במדינה מאוד מתוקנה, נשלפו התוצאות הישר מהמכונה, הרבה דפים, הרבה מילים, בעיקר לגאונים. חזרתי אל הרופא המשועמם שהציץ בדפים, הזעיף פנים, החמיר, כיווץ, הרים גבה, הוריד שפה, הרקיד נחיר ודפק מבט.
ובכן, על פי החומר המצוי בידי, אם עיני רואות ואינן מטעות, כל תוצאות הבדיקה משביעות רצון מלבד אחת החורגת מהמקובל ומראה חשש כבד משקל, להסתברות של סיכוי לא מבוטל לקיומה של... של...
של מה דוקטור משועמם?
ובכן, אדוני חולה במחלה נדירה, כל כך נדירה שמקומה במגירה, אין מה לחשוש או לשבור את הראש, זו רק מחלה אז אבקש מחילה, הנה אני מודיע ותפסיק להזיע.
כן דוקטור אני שומע, תגיד לי מהר... זה סופי, אני יודע.
ובכן, (עוד ובכן אחד ואני תוקע לו את הססטטוסקופ בתוך הרקטומופ...)
מחלתך היא לא אחרת מאשר "קצרת חוגגת".
הרופא המשועמם לא יכול היה להסתיר את התרגשותו הלא משועממת מהמחלה, כנראה ממארת... את הגוף אוכלת, קראתי את קהלת, מסתבר ללא תועלת.
קצרת חוגגת?
כן אדוני, המחלה התגלתה ממש לאחרונה על ידי מדען חתרן, סקרן ומאוד רגזן, החי בקזחסטן. אני שמח לבשר לך אדוני הקטן כי הנך החולה הראשון, זוכה יחיד בווירוס החגיגי... הרופא המטומטם הפך אדמדם, התגלמות השטן בבשר ודם....
אם יורשה לי דוקטור... מה היא בדיוק חוגגת ה... קצרת?
אה, כמובן.. היא חוגגת את יום ההולדת, המחלה המכובדת...
ומה היא מקצרת? המחלה המכובדת? למה היא גורמת?
לשום דבר, אפשר להירגע, זו מחלה אמנם חריגה, אבל באמת שאין שום סיבה לדאגה... תמשיך את השגרה אני ברשותך, אעשן בגזוזטרה.
אז אם כך זו אינה מחלה וזו ממש הקלה... אולי רק תופעה שפתאום מופיעה? האם יש סכנה שאולי בכל זאת עוד שנה פתאום וללא הכנה, סתם כך אתפגר ומלאך המוות יהפוך לחבר? יבוא מבלי לאחר?
או לא ולא אדון פחדנון, שום תופעה אין למחלה, לא קטנה ולא גדולה, מצד שני כל ניסיון לטיפול רק יגרום לשלשול ולבלבול וסבל ללא גבול ואין מה לעשות וזו אינה צרת הצרות. חייך ימשיכו כרגיל כמו בכל גיל והעיקר זה התרגיל!! חחחח צחק השיכור צחוק של קיטור כזה ששומעים בכל האזור.
אז אצטרך לחיות עם הידיעה המרה על נשיאת המחלה לשארית חיי? כלומר, עצם הידיעה על קיומה של המחלה היא הטרגדיה הגדולה? חוץ מזה הכל כשורה? לא יעונה לי כל רע?
בדיוק כך, ענה הדוקטור המטומטם, שיהיה בהצלחה ושא ברכה!
מיהרתי לצאת מהמשרד לפני שיתחרט הרופא הוורדרד, אמרתי יפה שלום ותודה עד הלום ויצאתי לפרוזדור וראיתי שחור ונפלתי בום הישר על גברת בלום השכנה שלי מלמעלה שמאוד אוהבת שום.
התעוררתי ומיד התאהבתי כשראיתי אחות או פיה מאגדות, מנופפת קלות בחוברת תרופות ממש מעלי מעל הגבות. חייכתי קלות, יש לי ידיעות וחדשות מסעירות, שפתי נעות בלחישה של ילדות, יש לי מחלה שאסור לגלות...
האחות חייכה קלות בעיניים כחולות, חלמת חלומות על ארצות אחרות, עכשיו תנוח ותהנה מהרוח.... כאן בית חולים? שאלתי בהיסוסים... לא יקירי... לכאן מגיעים אחרי שמתים....
וזה אומר שאני איני בין החיים? והיא מלטפת את ראשי ולוחשת לאוזני: "קצרת חוגגת" חחחחחח צחוקו המטורף של הרופא פילח את חדרי, התעוררתי שטוף זיעה קרה לעוד יום עבודה במשרה מלאה.