רפואות

אני שומעת אותה במסדרון ומתכווצת. 

אי אפשר לטעות בקול הזה. עוד רגע תשעט פנימה אל החדר שלי, משאירה מטופל המום שקראתי במספרו סופסוף, אבל ייאלץ לחכות עד שתסכים ללכת.

"דוקטור, מה יהיה איתי? מתי אני אהיה בריאה? האורולוג אמר שיש לי שלפוחית רגיזה, אבל אני לא לוקחת את הרפואות שלו, זה רפואות לעצבים וככה אני, עצבנית. תני לי אנטיביוטיקה." 

אני ממלמלת משהו ומנסה ללוות אותה אל הדלת הפעורה לרווחה, מחכה שתנוח עליה הרוח לצאת.

במפגש הראשון סיפרה לי שרצחה עובדת סוציאלית, ישבה שנים בכלא. "אל תבהלי דוקטור", הוסיפה. 
בגוגל מצאתי רק תקיפות, לא רצח. 

בחרה לה כרטיס ביקור פותח דלתות.