כרוניקה של ג'וינט קטלני 3



מר שפיגל הצעיר צעד ברחובות הקטנים של אמסטלוין עד שהגיע לקצה השכונה, לאזור פסי הרכבת מול השדות הגדולים של סוף העולם. רוח של קיץ נשבה חופשית והשמיים התכסו בעננים שהסתירו את השמש. הוא קנה חופשי שבועי באוטומט הכרטיסים שניצב על הרציף הקטן בין שני ספסלי התחנה והרכבת הגיעה תוך כמה דקות. הוא עלה על הקרון והתיישב בספסל האחורי מול בחור אסיאתי חמוד עם עור מעולה. תום התבונן עמוק לתוך העיניים המלוכסנות, באומץ, כדי שאולי הנסיך האקזוטי יתחיל אתו, אבל זה לא קרה.

הנוף בחוץ חלף מהר והשמש יצאה בדיוק כשהרכבת הגיעה לתחנה הראשונה של אמסטרדם. תום תיכנן לרדת במרכז העיר ולצעוד במורד הרחובות עד כיכר הליידסאפליין שבדרום. הוא עישן שם פעם בקופי-שופ-בר ה"רוּקָרָאי" ג'וינט של חשיש מרוקאי, שהפך לו את החיים לחושניים וספוגי תענוג, ולקח לו כמה שבועות להיפרד מהמתיקות של התחושה. הסקס עם ויקי באותו זמן היה חשמלי ומלטף והמוסיקה ששמע באוזניות הרטיטה את חושיו.

הרכבת עוברת את מרכז העיר ותום עדיין שקוע עמוק עמוק בתענוג הנסיעה. נו טוב, הוא יירד בצפון העיר, בתחנה המרכזית. אזור הפרינס - הנדריקאד נראה לו תמיד כמו רחוב אלנבי מוכפל כמה פעמים, אבל ממנו יצעד עד לדאם סקוור שבמרכז, יקנה בפיצוציה של הטורקים פחית גדולה של בירה, וישוטט במורד הרחובות דרומה, ימינה ושמאלה, עד לרוקראי.

וכך היה. תוך פחות מחצי שעה מהרגע שירד בתחנה המרכזית, מצוחצח, מבריק וחתיך כמו בז'ורנל, מפלס דרכו דרך הסחי והדחיסות של הכרך ההומה, התיישב תום עם כוס של ליטר בירה על ספה מול שולחן קטן, בכוך נסתר במעמקי הרוקראי.

***

השעה הייתה שעת צוהריים מוקדמת והבר רק נפתח. המקום היה ריק. הבחור בחנות של הסמים בקומה למטה סימן לתום בחיוך אפל שיבוא אליו לפני שימשיך בדרכו, ותום סימן בחזרה, שברור. אז חייך לבחורה המתוקה שניקתה את השולחן ובדיוק סיימה להדליק את הנרות.

"מאיפה אתה? אתה נראה לי מוכר," אמרה כשהצליחה סוף סוף להדליק את הנר הגדול. היו לה תלתלים שחורים אסופים בבנדנה, עיניים כחולות עם פס איפור שחור כמו איימי ויינהאוס ובאוזניה נצצו עגילי חישוק גדולים.

"מוכר? באמת? את בטוח רואה פה מיליון אנשים כל יום, מכל העולם. דווקא *אני* מוכר לך?"

"כן, בטח, אתה ישראלי."

תום נחנק עם הבירה. "מאיפה לך שאני ישראלי? כולם אומרים לי שאני נראה ספרדי או איטלקי, וחברה שלי אומרת בכלל, שאני הכי רוסי שיש!" הוא הוציא את קופסת הכאמל לייטס שקנה ברחוב והדליק סיגריה. המלצרית החמודה שילבה ידיה וחייכה אליו. "אני אמנם נראית בריטית ויש לי מבטא אנגלי," אמרה לפתע בעברית, "אבל האמת היא שגם אני ישראלית. שמי ניצן ובמקור אני מכפר סבא."

"כפר סבא???" תום קרא בהפתעה, "אז איך הגעת לאמסטרדם, לעבוד ברוקראי?" הוא היה בשוק ולקח לגימה הגונה מהבירה. ניצן חייכה והכניסה את המצית לכיס הסינר. "שמי תום, אגב, מתל אביב," הוא התרווח על הכורסא העמוקה. "יש לי חברה ואני אוהב אותה מאד."

"נעים מאד," אמרה ניצן. "גם לי יש חבר שאני אוהבת מאד, והוא הולנדי. אח שלו הוא הבעלים של הרוקראי," היא שיחקה עם הצמידים שענדה על ידה המקועקעת. "למעשה," התבוננה בטבעות הרבות שעל אצבעותיה, "מרווין ואני מאורסים. ככה יכולתי להשיג אישור עבודה בלי בעיה. נפגשנו בחוף בוגרשוב בקיץ האחרון. אני ממש לא מתכננת לחזור לכפר סבא בעתיד הקרוב." היא בהתה בלהבת הנר, שהזדקפה מגוש החֵלֶב הגדול כמו שקד זרחני... "אולי אף פעם לא אחזור..." לאחר כדקה ניערה ראשה מצד לצד כמתעוררת מחלום וחייכה אל תום: "תעשה חיים באמסטרדם, איש! אם הגעת אלינו אתה בטוח מכיר קצת את העיר. תכננת משהו מיוחד להיום?"

"בטח," תום לקח עוד לגימה מהבירה, "אני רוצה ללכת למוזיאון ואן גוך. אני ממש מתגעגע לאוריגינלים שתלויים שם. הם מעוררים בי כל כך הרבה השראה, שזה לא להאמין!" הוא כיבה את הסגריה במאפרה הצבעונית.

"כן, בהחלט, הוא צייר מדהים ומטורף. רק אל תשכח לעשן משהו חזק לפני," ניצן מכפר סבא קרצה לתום ויצאה מהכוך במורד המדרגות אל הרחבה של שולחנות הקפה.

"ברור שלא אשכח!" מר שפיגל הצעיר קרא אחריה והרים את הכוס הגדולה לחיי וינסנט. זו עומדת להיות הרפתקה של פעם בחיים.



המשך יבוא.



נכתב על-ידי
איתי שקד
אמן, הרפתקן אמנות, כותב בכיף. גוגל: "סיפורי העיר"
הדף נקרא 92 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי