סבא אברהם ניגלה לאלוהים

כשאני באה לבקר את סבא אברהם ליכטנשטיין בבית משוגעים, הוא מסתכל לצדדים ואחרי שהוא מפשיל שרוול ומראה לי את המספר הוא אומר בלחש כאילו הוא מגלה סוד מסוכן: "כל יום אחר הצהריים אני ניגלה לאלוהים. מבויש וניכלם הוא מסתתר מאחורי הדלת ומנסה להסתיר את פניו כדי לא לראות את פני המאשימות. אני שואל לשלומו והוא עונה בקול חנוק מדמעות, אני נוזף בו וכועס נורא והוא בוכה כמו ילד ומתחנן שלא אעשה לו"...

סבא אברהם משתתק ועיניו מתמלאות בדמעות כעס וכאב. הוא מטיח את ראשו בקיר ואני מתחננת בשקט שאף על פי שיתמהמה, ברגע האחרון, יעלה קולה של האחות להושיענו ברחמיו.