7 באוקטובר 23 - מדרמסאללה.
.jpg)
EINBAR
7 לאוקטובר
·
2 דקות קריאה, 231 מילים
יש רגעים בחיים שהמציאות המידית קופאת
אל תוך בועת זמן.
ובדומה לסרטי מדע בדיוני רק העצמי נע בהילוך איטי
מתפצל לתמונות המשתקפות
מתוך רסיסי קריסטל שהתנפץ לאלפי נתזים.
באותו הבוקר, שמיים בהירים אויר צח
יצאתי בפעם הראשונה לטושיטה סנטר לחוות מדיצטיה.
החדר מלא כבר בתיירים מכל העולם.
כריות כתומות גדולות סביב במה מרכזית.
אני מתישבת קרוב לדלת.
המנחה פותחת את החלונות ומסבירה באנגלית מהו שקט.
אנחנו עוצמים עיניים.
לפתע חבורה של קופים באוירה קונדסית,
מתחילה בכוח לנער את העצים וגל של אבק נכנס לחדר.
אני מציצה בעין אחת, הם ממשיכים ומדלגים בחבורה
לגג מאלומניום מעלינו משמעים קולות .
הקהל, ממושמע ממשיך בעיניים עצומות להאזין לשקט.
בחוץ, אני מחפשת את נעלי ההתעמלות השחורות שלי בתוך הר הנעליים.
מוצאת זוג שדומה בתמונת מראה לנעליים שלי.
אני מתעדת את הרגעים במחשבות ובתמונות,
הזדמנות להעלות קטע כתוב משעשע. לא כתבתי כבר יותר משנה.
יוצאת לכיוון בית הקפה הקטן "הימלאיה" בכניסה לטושיטה.
מתישבת מזמינה צאי מתוק.
מוציאה את הנייד לכתוב את הפוסט.
כ10 שיחות שלא נענו מסער.
זה לא מאפיין אותו.
מתאר לי בתיאור גרפי בטון מזועזע
את מה שהוא רואה בטלגרם.
סביב, עולם כמנהגו
תיירים יושבים בשמש,
אדי מכונת הקפה,
מוניות, אישה הודית צבעונית,
כלב,פרה קוף.
כמה ימים אחרי, כשמצאתי את המילים כתבתי:
יש לי פרבילגיה להיות עצובה,
ואפילו עצובה מאוד.
להזיל את כל גווני הדמעות
להביט ברשע בעיניים.
יש לי פרבילגיה להיות עצובה.
לא מחמיצה סיפור תמונה.
יש לי פרבילגיה להיות עצובה
על אלימות נוראית .
על מוות מיותר של אנשים שחלמו.
להביט היישר בעיניים שטופות מדמעות .
מיישירות מבט ורואות מציאות ללא כחל ושרק.
יש רשע בעולם
ויש גם יופי בעולם
לפעמים הם גם קרובים ...
ולי?
נותר לראות להביט מבלי להסיט מבט.
ולהרגיש תודה שזכיתי שתהיה בי
המסוגלות להיות עצובה.
עינבר
דרמקוט, דרמסאללה.
7 באוקטובר 23
