חופי הטירוף!

זה יכול לקרות גם ברגע העדין, היפה ביותר, עם מירב הרוחות שנושבות חופשי בנפש ומחוץ לגוף בנוף קסום וחד פעמי, בשכינה. אני צועד בחוף לאגרי הנעלם באי היווני פארוס. המים במפרץ טורקיז שקוף, הסלעים נמוכים ונמתחים עד לקצה האופק, השמים גדולים. כל כך גדולים. ועננים לבנים. אורנים מעטרים את החוף ושמש סוף הקיץ חמימה. הרוח קרירה. אני עירום. מאושר. זה חוף נודיסטים. אולי אמצא כאן סטוץ? אני צועד לאורך החוף, מרגיש את הרוח מלטפת את עורי ולפתע מזהה את שני הספרדים מהחדר לידי במלון הדירות, שרועים עירומים על מחצלת צבעונית לצד סלע גדול. הם סקסיים. העור שלהם שחום וחלק, הערווה מגולחת, הביצים חשופות ומבריקות משמן שיזוף. אני מרגיש את התשוקה מתעוררת בי בפנים, מתרגשת בבטן, אך לפתע קור חודר לליבי ומלחיץ את ראשי. פחד מחלחל בנפש - מי הם הזרים האלה? מאיפה הם הגיעו? מאיפה אני הגעתי? מה קשור? שמעתי ספרדית מהחדר שלהם, אך מה הם? מי הם? מי אני? איך הגענו לפה? איך נחזור הביתה? המטריקס נשרט ברעש של ריץ' רץ' שנתפס על הזין וממשיך לקרוע אותו. מדמם. מה יקרה אם יהיה לי פנצ'ר בגלגל של הרכב ואתקע באמצע שום מקום, כאן, באי הנטוש? הלילה ירד ואתקע בודד בלי עזרה בלב השיממון! רצח! אני מרגיש בודד וחסר אונים.

אני מרגיש חתוך וגזור מחיי האמיתיים. נפשי סוערת כחיה פצועה ומפוחדת, יציר כלאיים מיתולוגי אבוד בחוף קיקלדי נידח. קשה לי לעמוד, לנשום ולצעוד. אני מתיישב על סלע. נושם עמוק. האבן של הסלע כואבת בתחת. הכאב מחבר אותי לעצמי, אני מתעורר וקצת נרגע. השמש מתחילה לרדת ומסנוורת מאד בעיניים.

התקדמתי בחיי. הגעתי בכוחות עצמי לחופשה ביוון, נהניתי מאד, אך הכל לפתע מרגיש זר ומנוכר. התשוקה הפכה לבחילה רעה ולחרדה, שמשקשקת את חושי. לחץ. אני אוציא את הבגדים מהתיק ואתלבש. ארגיש פחות חשוף, פחות פגיע. לא אבוד. מה אני עושה פה? מה קשור? מתי הפירוק הקוסמי יתלכד למשמעות? מה יהיה איתי?

מתוך: "יתום של היקום".