הפקרוּת באל איי

חלום מאוחר. כלומר, קמתי ממש באיחור לעבודה. אני חולם וער בחלום, ולא מבין - מה קורה? ואיזה כיף! ואז מבין שישנתי יותר מהרגיל. השעון לא העיר אותי.

בכל מקרה, בסוף החלום אני עם דידי בלוס אנג'לס. ברחובות. זאת שקיעה או זריחה ואנחנו באחת השדרות הגדולות והכל ריק. אני עם תחתונים צמודים וגופיה, רזה מאד, חתיך נורא וחופשי. גם דידי. הולכות, שרות, רוקדות ברחובות הריקים. בלונדיניות חרמניות על החיים. פתאום בצומת אנחנו רואים טרקטורון עומד בצד על המדרכה. יושב בו ג'ימי לוייד השחור הזקן, שראיתי מידי פעם מסתובב ברחובות תל אביב. צפיתי פעם בכתבה עליו באולפן שישי, שהוא נגן בלוז אמריקאי שהתאהב בישראל, והופיע בהתנדבות בבסיסי צהל בתעלות סואץ במהלך מלחמת יום כיפור בסיני, והוא כעת יושב בטרקטורון על פינת סנסט אנד ויין עם גופיה ישנה ומכנסיים זרוקות. שחור, זקֵן, משקפי שמש גדולות מונחות על פניו החמודים. אנחנו מתיישבות בטרקטורון אני מלפנים דידי מאחור ואני דלוק עליו. בא לי לחרמן אותו ולשחק לו בביצים החומות, לעשות לו ביד ונשיקות של אש - ממש הפקרות! אבל הוא לא מעוניין בי הוא רוצה את דידי. הוא שואל אותה - "את מעדיפה מזומן או אשראי? קלירלי זה מה שאתן מחפשות," ואני מתבאס על המצב ואיך נקלעתי לסיטואציה, אבל לא ממש אכפת לי ונגמר החלום.

אני קם ומהאור הוורוד בדירה מבין שהשמש בחוץ, ושאני באיחור רציני. תוך כדי מקלחת של בוקר אני מבין גם, שכנראה הייתה בי הרבה מופקרות בנפש בתקופה שדידי הייתה חזק בליבי. מבחינתי זה היה בסדר, אבל כנראה שאנשים חשו בזה אז, וזה צרם או הצחיק אותם, סוג של דיסוננס, ובכל מקרה, האיר אותי באור אחר לגמרי. תוך כדי שאני תולה את המגבת על חבלי הכביסה בקומה ה11 אני רואה את הזריחה מעל העיר.