האופניים של אלעד

אלעד יותר גבוה ממני. זה מטריף אותי. כשאני נתקל באנשים שגבוהים ממני, וזה נדיר, אני מאבד את זה. זה קורה אחת להרבה זמן בחנות, אבל תמיד אני מוטרד, למרות שזה שטויות. אלעד נכנס לחנות ומיד שמתי לב לגובה. הוא היה בלונדיני, שרירי וחמוד, ושמח ללמוד על זנים ותערובות. לבסוף לקח אל קאריביה קולית, ולמעשה, נשאר נאמן לתערובת הזאת קרוב לעשר שנים. כפי שקורה הרבה עם לקוחות קבועים, עם הזמן השיח ביננו העמיק, אלעד ניסה סוגים שונים של קפה, בקליות שונות ומאזורים שונים בעולם, התחיל לבוא עם הכלב בבקרים ואז בימי שישי עם בת הזוג, וכך הפך ללקוח זהב אצלנו בחנות הוותיקה. בכל פעם שאנו נפגשים אנחנו מחליפים סיפורים ודיווחים מהנעשה בחיים, והסיפור שסיפר לי שבוע שעבר היה שיא השיאים.

הסיפור של אלעד משבוע שעבר:

אלעד רווה התל אביבי קנה אופניים חשמליות ייחודיות, בגודל חריג ועם גלגלים עבים במיוחד. בנוסף הדביק עליהן מדבקות זרחניות, דגלונים צבעוניים וקשר בשרשרת חזקה. הבלונדיני המסוקס היה משוכנע שלא יעיזו לגנוב את האופניים האנומליות בשום מצב. רק מה, על השבוע הראשון שלהן אצלו הרימו אותן ללא רחמים, כשעצר לפרישייק טרופי בדוכן תמרה שברחוב דיזנגוף.

"הייתי עצבני במיוחד," סיפר לי על הבר עם כוס אספרסו קאריבי מסנטו דומינגו. "לא חשבתי שדבר כזה יקרה, שאשכרה ידפקו דבר כל כך חריג בנוף. קריזה ממש. אבל היה לי ברור, שאם אחפש אחריהן, אמצא אותן מיד."

"נו, והלכת לחפש?"

"ברור! עוד באותו יום. נסעתי עם הרב קו בקו 5 לנווה שאנן, הסתובבתי בחנויות של העובדים הזרים בשמש הנוראית של אחר הצהריים המפויח, ובחיי, תוך פחות מחצי שעה מצאתי אותן! מוחבאות בתוך חנות אופניים של שלושה אריתראים חשודים למראה."

"לא להאמין!"

"ממש! אני אומר לך, לאורך ההיסטוריה, המערב עשק באכזריות את אפריקה ואסיה ודרום אמריקה, ניצל את המדינות למשאבים ורווחים ומה לא, ועכשיו הם באים אלינו בדלת האחורית וגונבים לנו הכול בחזרה! קפיטליזם הפוך!"

"אין לתאר."

"ממש! תן לי כוס מים בבקשה. בלי קרח. בכל מקרה, שיחקתי אותה נחמד ותמים, שאלתי על אופניים ונתתי להם תחושה שלא רק שאין לי בעיה של תקציב, אני גם לא יוצא מהחנות בלי לרכוש זוג גלגלים ייחודי. הם היו מאושרים. לאט לאט נכנסתי לתוך החנות החשוכה ואז הוצאתי את האופניים שלי.

"אני יכול לקחת אותן החוצה כדי לשבת עליהן ולראות איך הן מרגישות?"

"בטח," ענה לי אחד מהם. השניים האחרים ראו משחק כדורגל במסך הקטן.

הוצאתי אותן לכניסה של החנות, עליתי עליהן לאט לאט ואז, אח שלי, דפקתי את הספרינט של הלייף! ברחתי וסימנתי להם שימותו והם התחילו לצרוח באריתראית ולרדוף אחרי, אבל האופניים היו חיה. מהפחד והטירוף, לא עצרתי עד שהגעתי לשינקין. צרחתי כל הדרך. לא האמנתי שאשכרה זה קרה. שמצאתי אותן. שהן אצלי!"

"פשששש, לחלוטין אחד הסיפורים הטובים ביותר ששמעתי כאן בחנות".

"סיפור לנכדים!".

"לגמרי. מה הגובה שלך?"

"1.91"

"וואיי, עקפת אותי בסיבוב."

"חחח, כן, לפחות עם האופניים שלי."