הדרקון

בלילה, כשאני שומע את הדלת נפתחת, אני עוצם עיניים חזק חזק. אמא חושבת שנרדמתי כבר מזמן, אבל אני מחכה. תמיד אחרי שהדלת נסגרת הדרקון שלה מתחיל לנשוף ולהיאנח ממש בקול רם. אני חייב להתאמץ ממש כדי לא להציץ. אני לא יודע איפה הוא מתחבא כשאני לא ישן. פעם כשאמא הלכה לפליאלטיס שלה וסבתא נשארה איתי שיחקנו מחבואים, אז התחבאתי בארון בחדר שלה וחיפשתי ממש טוב, אבל הוא לא היה שם. אולי הוא בכלל מגיע מבחוץ, יש המון מקומות שהוא יכול להתחבא בחוץ. מחר אבא בא לקחת אותי וניסע ללונה פארק ולים ונאכל גלידה במסעדה ונלך לסרט ביס פלאנט הגדול, אני אשאל אותו איפה הוא היה מתחבא אם הוא היה דרקון. אחרי כמה זמן הוא כבר שקט יותר. תמיד אחרי שהוא נושף פתאום שקט ואז אני כבר לא מפחד ופותח עיניים, מוריד את השמיכה מהראש אבל הכל חשוך בחדר, חוץ מהכוכבים שאבא הדביק לי ליד המיטה קצת לפני שהוא עבר לגור בבניין של עדי מהגן. כאילו שאני קטן בכלל ומפחד מהחושך. 

סבתא אומרת שאין בכלל דרקונים, אולי שלה ברח לה. אני בטוח שיש, עם כנפיים ענקיות של אש בקצה, ובטח כשהוא נוגע איתן אז אמא צועקת כי זה שורף לה האש בקצה. ואז כשהוא עושה לה פווו זה עוזר אז היא נאנחת ככה. ככה אני חושב. 

לפני שאבא עבר לבניין של עדי לא היו לנו דרקונים בבית. רק צעקות. אני חושב שעדיף דרקון, מחר אני אצייר אותו. בפורים אני גם אהיה דרקון וכולם יצעקו כשאני אגע בהם עם הכנפיים של האש בקצה. אולי גם אבא יהיה דרקון ואז הוא יוכל לחזור לגור בבית שלנו ואז אמא לא תהיה עצובה ותגיד לסבתא שנגמרו לה החיים.