צִפּוֹר הָאֹשֶׁר הַכְּחֻלָּה

גַּרְתִּי פַּעַם בָּעִיר הַזּוֹ

הָלַכְתִּי בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ לְעֵת עֶרֶב

רְאִיתִיהָ בַּזְּרִיחָה, בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם, בַּשְּׁקִיעָה,

מַחֲלִיפָה אוֹרוֹת כְּמוֹ מֵשִּׁילַה עוֹר עִם בּוֹא הַלַּיְלָה

מְמַצְמֶצֶת בְּפָנָסֶיהָ.

רָאִיתִי אֶת הֶהָרִים מַחֲלִיפִים כְּסוּת

וְאֶת הַנְּחָלִים אוֹמְרִים שִׁירָה

שָׁתִיתִי אֶת מֵיְּמֵּהּ הַצּוֹנְנִים וְהַמְּתוּקִים

עָלֶיהָ נוֹשְׁרִים בַּחֻרְשׁוֹת וּבִשְׂדֵרוֹתֶיהָ

מִתְקַלֶּפֶת מִצְּבָעֶיהָ.

רָאִיתִי אֶת הַשִּׁטְפוֹנוֹת בַּחֹרֶף וְאֶת הַשְּׂרֵפוֹת בַּקַּיִץ

וְאֶת הָעֲנָנִים לוֹעֲגִים לָהּ הַרְחֵק מֵהָרָקִיעַ

וְאֶת הַכַּלָּנִיּוֹת הַנַּרְקִיסִים וְהָרַקָּפוֹת מְפִיחִים בָּהּ נִיחוֹחַ חֶמְלָה.

גַּרְתִּי פַּעַם בָּעִיר הַזּוֹ

הָיִיתִי בָּהּ חוֹלָה, קְרוֹבָה לַמָּוֶת

יֵשׁ עָרִים שֶׁרַק אִם תַּעַזְבִי תּוּכְלִי לְהַחֲלִים.

רַק אִם תִּמְחֲקִי זִכְרוֹנוֹתַיִךְ מִמֶּנָּה תִּשְׁאֲרִי שְׁפוּיָה.

אֲבָל בַּלֵּילוֹת, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וּבְמֶּרְחָב נְשִׁימָה

אֲנִי חוֹזֶרֶת וּמְטַיֶּלֶת בְּבֵיתִי הַנָּטוּשׁ.

רוּחַ חֲלוֹם נוֹשֶׁבֶת בְּוִילוֹנוֹת כְּחֻלִּים

וַאֲנִי חוֹלֶפֶת דֶּרֶךְ קִירוֹת מִתְפּוֹרְרִים עֲשׂוּיִים מֵחוֹל יָם.

אֲנִי רוּחַ הָרְפָאִים

מִתְבּוֹנֶנֶת בַּמַּרְאָה וְשׁוֹאֶלֶת מִי אֲנִי?

וְרַק הַזִּכְרוֹנוֹת קָשִׁים וּמָרִים אַךְ גַּם מְתוּקִים וְרַכִּים

מְשִׁיבִים.