ויסלבה שימבורסקה מתה לי ביום ההולדת
בראשון בפברואר נולדתי. בראשון בפברואר מתה ויסלבה שימבורסקה. ולא ידעתי מה אני יותר- שמח שנולדתי או עצוב שמתה. בהתחלה בכלל חשבתי שייפלו השמים. אבל מהר מאוד התברר שהשמים אינם נוטים ליפול לאחר מותן של משוררות. השמים שמים ואם הם כבר נופלים אז בגלל רצח של ראש ממשלה או מותו של הרב עובדיה, או אולי המשיח הזה של חב”ד. וכי למה לעזאזל שלשמים יהיה אכפת ממשוררת פולניה שמתה בגיל 88 בשיבה טובה מסרטן ריאות?
אם היא פולניה אז שמנוחה תהיה לה רק בקבר, חשב לעצמו האלוהים הטוב האלוהים הטוב של נתן זך ומתי כספי. ואילו אני חשבתי (בעיקר לעצמי) שזהו יום עצוב בעיקר לאלה שאהבו את שירתה, וקצת גם על זה שהעולם ששרה לו נעלם והולך הולך ונעלם.
ויסלבה שימבורסקה מתה ביום הולדתי והיה לי עצוב קצת וענוג, וחשבתי לעצמי מחשבות נוגות. "מה אתה עצוב ככה", שמעתי לפתע את קולה האירוני והסדוק מעשן הסיגריות, "אתה לא יודע שהחיים נמשכים".
כן ויסלבה, אני יודע, החיים נמשכים אבל הם גם נפסקים…
"אז את הפרדוכס הזה של החיים צריך לחגוג", ויסלבה צחקה ינקה מהסיגרה הטיחה בי את העשן ונעלמה...
וכולם מסביב שרו לי “היום יום הולדת” וענדו זר פרחים לראשי ואכלתי עוגת גבינה והחיים נמשכו כך עד למותו של המשורר הבא...