בְּרֵאשִׁית

הַבֹּקֶר זָחֲלוּ עַפְעַפַּי בְּנִסָּיוֹן לְהִפָּתַח.

אַחֲרֵי כַּמָּה לְגִימוֹת שֶׁל עָרַק שֶׁלָּגַמְתִּי אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה.

הֵם הָיוּ חַיָּבִים לְהִפָּתַח,

 מִפְּנֵי שֶׁהַתִּינוֹק נִהֵל אִתִּי שִׂיחָה תֵּאוֹלוֹגִית.

בְּעוֹדוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְהִתְאַזֵּן עַל קְצֵה הַמִּטָּה מִבְּלִי לִפֹּל בְּרֶוַח שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין הַקִּיר.

אַחֲרֵי שֶׁשָּׁבַר מַשֶּׁהוּ בַּסָּלוֹן וְרָץ לְהִתְחַבֵּא בַּחֶדֶר.

כְּשֶׁגִּלָּה שֶׁאַף אֶחָד לֹא מַשְׁמִיעַ קוֹל צְעָקָה, נִבְהַל עוֹד יוֹתֵר.

בָּא לְחַדְרִי וְהֶחְלִיט לְהָגֶג עִמִּי,

בִּשְׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן הִשְׁתַּמְּעוּיוֹת שֶׁל שָׂכָר וְשֶׁל עֹנֶשׁ.

"אִמָּא. אַתְּ יוֹדַעַת"?

אָמַר לְגוּפִי הַיָּשֵׁן.

"אֱלֹהִים לֹא בָּרָא רַק אֶת הָאָדָם".

עַפְעַף נִפְתַּח וְעַיִן נְטוּלַת מִשְׁקָּף רָצָה מִיָּמִין לִשְׂמֹאל,

מְגַלָּה שֶׁלְּבַד קָשֶׁה יוֹתֵר לְהִתְמַקֵּד בְּמַשֶּׁהוּ בָּרוּר.

"אַחֲרֵי שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם הוּא בָּרָא גַּם אֶת הַבַּחוּרָה".

מֵהַבֶּהָלָה נִפְקַח גַּם הָעַפְעַף הַשֵּׁנִי.

נִסִּיתִי לְהִתְמַקֵּד בִּדְמוּתוֹ הַמְּטֻשְׁטֶשֶׁת,

אֲבָל אַחֲרֵי הַבְּשׂוֹרָה, נָפַל הַתִּינוֹק בָּרֶוַח בֵּין הַמִּטָּה לַקִּיר,

וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מָאן שֶׁהוּא,

כְּמוֹ רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַחֶדֶר,

נָחוּשׁ וְיָדְּעֹנִי:

"וַאֲנִי מִזְּמַן יָדַעְתִּי שֶׁאֱלֹהִים בָּרָא אֶת הָאַהֲבָה"!