זמננו תם

מִילָה הִיא הַיָּדוּעַ
הַיָּדוּעַ הוּא טִפָּה
בְּיָם שֶׁל לֹא יָדוּעַ
הִתְבּוֹנֵן בָּהּ בְּטִפָּה
וְדַמְיֵן שֶׁהִיא הַיָּם 
הַיָּם הַיּוֹם רָגוּעַ
הַיָּם הוּא הִיא וְגַם אַתָּה

אָמַרְתָּ לָהּ שֶׁלְּפֶתַע כָּךְ הֵבַנְתָּ 
שֶׁחָיֶיהָ הֵם הֲלִיכָה עַל גֶּשֶׁר צָר
הִיא חִיְּכָה, דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת
הִבִּיטָה בָּךְ קָרוֹב, אֲחֶרֶת מִתָּמִיד
דִּמְיַנְתָּ לוּלְיָן עַל פְּנֵי תָּהֹם
שֶׁלֹּא יָכֹל לַעֲצֹר אֲחֶרֶת יִפֹּל
הִיא דִּמְיְנָה אֶת אֲבִיָּה
נוֹשֵׂא אוֹתָה עַל כְּתֵפָיו
שָׁבוּעַ לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה
לִפְנֵי שֶׁנֶּעְלָם
מַחְתָּה אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ
וְלֹא יָסְפָה

מִילָה
שֶׁלִּי
אֱמֶת
שֶׁלָּךְ
זַמְנְנוּ 
תַּם
נִפְגָּשׁ
בְּשָׁבוּעַ
הַבָּא
אוֹתָה
שָׁעָה