חתול מאושר

אין פרטיות יותר בשומקום -

מכל פינה הן מביטות בי,

מאיימות לזנק עליי ברגע,

לקרוע אותי לגזרים.

אין פרטיות יותר,

לא בגינה, 

לא בבית,

אפילו לא בשירותים.

אין פרטיות יותר,

היא הלכה בבת אחת, נגמרה.

במקומה רק עוד זוג עיניים ירוקות מביטות בי,

כאילו שואלות "מה קורה, וזה?",

"מה יש לאכול?" או "מה נשמע?"

אז אני מביט בו חזרה,

בגוש הפרווה האפור.

מטפל בו, 

מלטף אותו,

מחסן אותו,

ודואג להרחיקו מהקור.

אבל ברגע שאני מאכיל אותו 

המשחק לפתע נגמר.

הוא מלקק את שפתיו בהנאה,

מפנה אליי את אחוריו, 

ונעלם חזרה למקום בו הוא מגרגר עכשיו.

כי חתול שבע, כך מסתבר, הוא חתול מאושר.

ואני אמנם קיבלתי חזרה את הפרטיות שלי,

אבל מצד שני אני חייב להודות, 

אני די שמח כשהוא נשאר.