דוקי חמורבי

קבוצת המקלות הקטנים הללו, הנתונים בשקיק עור חום הקשור בשרוך ומעוטר בדמותו של מלך מסופוטמי מזוקן היושב על כס התגלתה בחפירות בחורבות אשור שבצפון מערב איראן באמצע המאה ה-20. הושאלה לתערוכה על ידי איש העסקים הפרסי ראם אומיד. לדבריו סבו הציל את חפיסת הדוקים, יחד עם כמה מוצגים היסטוריים אחרים, מרשות העתיקות לפני שברח מהמדינה עם נפילת השח. היא מתוארכת לשנת 1790 לפנה"ס.

בתוך השקיק נמצא גם לוח חרס קטן שבו נחרטו בזהירות מספר מלים בכתב יתדות. כותב הטקסט מזדהה כלא אחר מאשר המלך המסופוטמי הקדום חמורבי. הוא מתחיל כך "אני הוא בנו של סין-מובלט, מלך האמורים, חמורבי". בהמשך הוא מתרברב בכך שלקח את שיטת הכישוף הסודית של עיר המדינה אשנונה, לאחר כיבושה, והפך אותה למשחק ילדים נפוץ בכל רחבי ממלכתו. המטרה שלו הייתה לגרום לכך שאיש לא יכבד עוד את בעלי החידות האשנונאים ואת אמנות הנסתר שלהם בתחומי ממלכתו. אמנות זו עשתה שימוש ככל הנראה בחפיסת מקלות שכזו שהייתה מושלכת על משטח עץ חלק ואיש ידע המוכשר לכך היה פורם את המערך שנוצר, קורא את הסימנים המצוירים על המקלות ומשתמש בהם כדי לעצב גורלות לצרכי ממלכתו. 

ואולם, ממשיך הכתוב ומספר, בשנתיים שלאחר מכן שורה של אסונות פקדו את האימפריה הבבלית, החל ממכת ארבה ועד התעוררותו של אחד מאדוני הארץ הקדומים שהחל להשתולל בממלכה. חמורבי זימן אליו את אחד מבעלי האוב מטילי הדוק מאשנונה וזה הסביר כי ביצוע הטקס ביד בלתי מיומנת כפי שמתרחש בכל רחבי ממלכתו כרגע היא דבר מסוכן והרה גורל, והמלך הורה לאסוף את כל החפיסות בממלכה ולשרוף אותם. כך הקיץ הקץ על פולחן הדוקים האשנונאי הקדום, לפחות העיסוק בו בגלוי. 

עם זאת, חמורבי הצליח לחלץ באיומים מהמכשף את פרטי הטקס ולזכות ממנו בהכשרה מסוימת. הוא הותיר אצלו חפיסה אחת בלבד. ושיחק בה לעתים קרובות. בעיקר לפני מלחמות ואתגרים שונים. לקראת סוף ימיו הוא הוריש את החפיסה למות-אשחור, בנו של מלך אשור, יריבו המובס. ולימד אותו לשחק באופן שלא יסכן אותו. 

איננו יודעים כיצד התגלגל המשחק הקדום למשחק הדוקים המודרני הידוע והאהוב. יש עדויות מסוימות לכך שמספר מכשפים מהעיר אשנונה ברחו למזרח הרחוק, ושם הפולחן שרד זמן מה בטרם התגלגל שוב להיות משחק ילדים. 

חזרה לתפריט המוצגים