לפעמים

לפעמים זה קשה לחשוב.

אני לא מצליח לייצר זרם אחד ואחיד

של מחשבה אמיתית עליו אוכל לשוט.

במקום אני מתפלש בתוך ביצה

של רגשות סתומים וחצאי קליפות של זכרונות. שוקע בתוך בוץ מדומה,

טובע בהווה ללא מוצא.

לפעמים זה קשה, להתמכר לשקט,

כל כך עמוק.

לספור פעימות, להעביר דף, לעשות קפה,

להתהפך מימנית לשמאלית.

שקט זה מצרך נדיר שערכו יורד מיד לאחר הרכישה, בדידות היא טעם לוואי של איזה זיכרון מתוק.

לפעמים זה קשה לזכור.

את אתמול, את לפני שנתיים,

את גיל חמש.

לחלום על איזה משחק, בדיחה, שיחה,

תשוקת ילדות שמתחה רגליים עם שחר נעורים.

איזה בית חם, איזה אי בודד שהטביעו הגלים.

לפעמים זה קשה שאי אפשר לחזור.