היום שבו זרקו אותנו לים

היום שבו זרקו אותנו לים

התחיל מצחיק

ראש הממשלה סיפר בדיחה

על כוחנו, עוצמתנו, יכולתנו

או סתם כמה שהוא חזק ונפלא.

ואמר אין מה לדאוג, הכול מצוין

אנחנו עם חזק, גאון, נדיב, אכזר ואיתן.

ואז

מיליוני אנשים צועדים לעבר הים

חלקם צועדים מרחקים עצומים

מכל מהמדינות המקיפות אותנו

מכל המקומות שנמצאים סביבנו

שיחקו אתנו בתופסת שרשרת

מיליוני אנשים בשרשרת מתקדמים

צעד אחר צעד אל תוך מדינת היהודים

כל הנקרא בדרכם - בגופם דוחפים

את מי שנעמד במקום - עד מוות רומסים

ולאט לאט אל הים מתקדמים

עד שלא נותר מקום בתוך מדינת היהודים

וכל התושבות וכל התושבים 

הזקנים המבוגרים ילדות וילדים

המשיכו להידחק אל בין הגלים

והשרשרת ממשיכה , מתקדמת ודורסת

מחליפים במהירות כל חולית אנשים שמתעייפת

מאחוריה עוד ועוד אנשים

אחד ליד ואחרי השני צועדים

עד שלבסוף

עמדו על החוף

בקו המים

נוגעות הרגלים

מאחוריהם המון אדם

ממשיך להתקדם

יוצר חומה אנושית

כל רווח, כל סנטימטר

ממלא וחוסם

ובארץ ישראל שהפכה שוב פלשתינה

מאות מיליוני ערבים עמדו צפופים מביטים רק קדימה

מסתכלים אל הים שמלא באנשים

התושבים לשעבר של מדינת היהודים

שלא יכולים לשחק יותר ים יבשה

כי כל מה שנשאר להם זה ים, אין אדמה

כך עמדו מביטים

שעות מחכים

עד שבאה גאות

ובאו גלים

ושטפו משם

את כל היהודים

ומאות מיליוני ערבים חזרו לביתם

איש איש לארצו מולדתו 

כאילו לא היו פה מעולם

ועל החוף השאירו אבן 

מצבה

יד זיכרון

עליה חרוט:

פעם הייתה פה מדינה

עכשיו כבר אין. שלום ותודה.