מחברת חלומות
לא לחינם קניתי מחברת. עט כבר היה לי בבית. פעם ניהלתי יומן חלומות ורציתי לחזור ולכתוב.
את המחברת שמתי על שולחן קטן ליד עציץ מפלסטיק והצמדתי למיטה. העציץ היה חשוב, לראות ירוק בעיניים תמיד עזר לי לכתוב, גם אם הוא היה עשוי מפלסטיק.
במשך שבוע שלם זה הצליח. קמתי ברגע שהתעוררתי מהחלום, לפעמים גם באמצע הלילה, פתחתי את המחברת וכתבתי הכול, כולל החלקים שבהם נזכרתי תוך כדי שהעליתי את הדברים על הדף. זה היה שבוע נפלא מלא בתחושה של סיפוק.
ואז פעם אחת הייתי עייפה מידי.
פעם אחת לא הרגשתי טוב.
פעם אחת הייתי רעבה וקמתי מהר כדי לחטוף משהו לאכול לפני העבודה.
פעם אחת היה יום שבת, והמשכתי לנמנם במיטה בזמן שהחלום מתמוסס לו דרך הכרית אל האבדון.
מאז לא כתבתי שום חלום, והמחברת נשכחה לה על השולחן הקטן שליד המיטה, סגורה תמיד.
אתמול עשיתי סדר בבית ושמתי את המחברת בחזרה בספרייה, ליד הקלסר של כל החשבונות, שם הם יצברו אבק ביחד.
עכשיו בטוח לא אכתוב במחברת עוד חלומות, אבל לפחות היא לא תביט בי באכזבה בכל בוקר מחדש.
העציץ מפלסטיק נשאר, דרך אגב. הוא עושה לי חשק לכתוב בלי רגשות אשמה.