כאבי פנטום

מה שמעולם לא היה
לא אמור לכאוב.
כמו כל החלומות שאני שוכח,
או כמו להסתכל במה שמאחורי הראש.
יש ריק
ללא צורה או שם.
יש משהו 
שהרי וכל כך אינו
שכמעט אפשר לגעת.

ושוב אני הולך
בלי ממש לדעת לאן,
והגרון שלי כואב כבר שבועיים,
והראש מתפוצץ.
כי מה שלא כאב היום
מחר יכאב יותר
והלילה שוב השאיר אותך ער ופצוע,
אוסף שברי חלומות בהקיץ
שנדדו עם השינה,
עם החיים.

אבל אפשר כמעט לגעת,
היד מושטת בחלל,
ואין כלום
לא כלום.
אז איך לעזאזל 
זה עדיין כואב.