חיי נצח
"אבל אתה בטוח שזה מה שהיא לקחה??" הרגשתי איך המוח שלי עוד רגע מתפוצץ. "איך נתת לה?" הבטתי על אלברט וחוץ מהאישונים הענקיים שלו שהביטו בי בחזרה במבט אילם לא ראיתי כלום. ידעתי שאני מדבר לקיר, אבל פשוט לא הצלחתי לעצור. "מה ביקשתי? רק שתשגיח עליה, שלא תשבור לי פה את הירך שוב. רבאק בחתונה של אחותי סבתא שלי בת שמונים ושלוש בלעה כדור אקסטזי-"
אלברט ניסה להסביר "היא אמרה שהיא הולכת לשירותים, ובדיוק כוכי הגיעה, מפה לשם עברו שלוש דקות אולי-" הוא הרים אליי מבט לוודא שאני עדיין מקשיב, "ואז מרחוק אני רואה אותה מרימה את הורוד. אני מצטער אחי" הוא הניח עליי יד ששקלה טון וחצי.
התנערתי ממנו ורצתי לאמצע הרחבה. האוזניים דפקו לי. כנראה שהייתי נותן בראש עם כולם, דווקא את סקאזי אני מאד אוהב, ואז ראיתי אותה. גברת גולדה בריק וההליכון שלה היו מסמר המעגל. יד ימין שלה תמכה במשקלה ויד שמאל ציירה שמיניות באוויר. ראשה נע בקצב הדיסטורשיין ועיניה חצי עצומות. כשהיא ראתה אותי היא משכה אותי אליה: "הרבה יותר טוב הכדורים הקטנים האלו שלכם ממה שהרופא נותן לי. תיקח גם. נחייה לנצח!".